אושה לנד

הוא מתריס בי : את צריכה דרמות בשביל הבלוג.
מרי ג'י בלייג' שרה : NO MORE DRAMA IN MY LIFE
השיר הזה הפך להמנון עבורי לאחרונה. לא רוצה דרמה. לא בחיים ולא בבלוג.
אני לא חיה את חיי בשביל שיקראו אותם.
נשבעתי לעצמי שלא אכתוב הפעם. אבל הנה אני כאן כותבת.
חייבת להוציא דברים החוצה, לשחרר.
אז אושי – תחשוב מה שתחשוב אבל אני כותבת כי זקוקה לסדר במחשבותיי ותו לא. הפעם אני ממש לא מחפשת תשומי או רייטינג.
אני זקוקה להכות על חטא. אמרתי לך שאני מצטערת על הדרמות אבל בעצם אני מצטערת שאתה לא מל גיבסון.
כמה פשוטים החיים אם היית יכול לקרוא את מחשבותי...

רציתי את הפנטזיה. רציתי להיות קשורה, HELPLESS, עיניי מכוסות, והוא עובר על גופי עם עצמים שונים, מטריף את דעתי, עושה לי צמרמורות. רציתי שלא אוכל לספוג יותר ואז שילקק אותי, שיגמיר אותי.
רציתי להיות שקועה כולי בחוויה. בקיצור רציתי את הסיפור של אקס פיילס.
אני כזו מטומטמת!

שכבתי על הגב עם כיסוי עיניים והוא עשה לי נעים בכל הגוף. ליקק אותי אבל אני לא יכולתי להניח לפנטזיה. הוא חדר אלי מהר מידי ואני רציתי עוד ולא הספקתי לגמור. קשה לי לבקש את זה.
הוא הבטיח לי כבר לפני שבוע אחרי שאזרתי אומץ והערתי שמזמן לא ירד לי.
לא נעים לי רגשית שהוא יורד לי, שהוא בין רגליי ומלקק אותי או מחדיר לי אצבעות. לא נעים לי ממנו.
כי אני יודעת שהוא לא נהנה מזה, שקשה לו והוא משועמם.
בזוגיות צריכה להיות הדדיות אבל שאני יורדת לו אני גם נהנת מזה.
שהוא יורד לי אני בלחץ של לגמור. ואין מצב שאגמור ככה.

אז שוב עשיתי דרמות. שוב שיגעתי לו את השכל והוא לא הצליח לישון גם אחרי שאני נרדמתי.
והוא ניסה, באמת שניסה. ירד לי שוב ואני בוכה ומיללת, מנסה לדחוף אותו. "זה לא מגיע לי"
לפעמים כל מה שאני צריכה זה ניעור הגון. צריכה שינער אותי. שיתן לי 2 סטירות וירגיע אותי.
יוציא אותי מהסרטים שלי. אבל הוא עדין מידי. שהוא כועס הוא משתתק. שומר הכל בפנים ואני צריכה את הפורקן הריגשי והנפשי.
כמו ילדה קטנה שמשתוללת וכמה מכות בטוסיק מרגיעות אותה. כנראה כבר אז הייתי בדס"מית.
אני צריכה שיהיה קשוח איתי. לא רוצה לשים תוויות – בדס"מ, וניל. מנסה שזה לא ישנה.
אבל כן, זה מה שאני צריכה. 2 סטירות.