אושה לנד

שוב שיחה קורעת לב. שוב בכי. שוב שאלות קריטיות עולות.
שוב חיוך, נשיקה וסקס פרוע (שוב כואב לי התחת אחח)

אני צריכה להבין שזה האדם שהתחתנתי איתו. גבר קשוח ומסוקס חחח
שלא מוכן לדבר על הכל, סגור ומסוגר.
אין לו עצבים לניתוחים פסיכולוגים. לא אוהב לטחון את הדברים עד דק.
רוצה לחיות, לעשות ולא לדבר.
ואני אישה קשקשנית. יותר גרוע מזה - אישה קשקשנית עם תואר בפסיכולוגיה.

חשוב לי לדעת עליו דברים. לדעת מה הגבולות שלו. כדי שלא אפתח ציפיות, כדי שלא אלחץ ואדחוף לדברים שלא מוכן להם, כי גבולות זה נושא שמדברים עליו בבדס"מ, כי אני מתעניינת בו ורוצה לדעת מה חושב ומרגיש.

שאלתי אותו לגבי סקס עם אחרים. מה היה מוכן לעשות. עם מי. באיזה קומבינציה.
לדעתי שאלות לגיטימיות - שכבר נשאלו בעבר.
הוא הרגיש שאני חוקרת אותו.
לדעתי תופס את זה כך כי הוא חסר ביטחון.
האמון שלו בי נפגע - והוא טוען שזה לא רק בגלל מה שקרה אז.
אלא בכלל, כי השתנתי לו.

נמאס לי להלך על בייצים לידיו. זה לא בסדר שאני משתפת אנשים אחרים במחשבות הכי כמוסות שלי ולא אותו.
אבל הוא לא משאיר לי ברירה.
הוא לא מתעניין, לא שואל (למרות שהוא טוען שכן). אני גם מפחדת לספר לו.
חוששת שהפנטזיות שלי יתפרשו כבקשות. כהצקות וכנדנוד.
הסברתי לו, ואני חושבת שהבין, שזכותי לפנטז. שלא כל פנטזיה היא ברת מימוש.
לא כל פנטזיה אני באמת רוצה לממש או דוחפת לממש.
אין מה לעשות, אני יותר בדס"מית ממנו ורוצה יותר, מוכנה יותר.
לא יכולה לוותר על התשוקות שלי. זה רק לא אומר שאני מצפה ממנו לענות לכל דרישותיי.

שאלנו שאלה חשובה שלא מצאנו עליה מענה - איך אני גורמת לו לבטחון
איך אני יכולה לשתף אותו בדברים מבלי לחשוש מהתגובה השלילית שלו.

הגענו למסקנה אחת ברורה בכל השיחה הזו.
שאני שואלת אותו שאלות והוא עונה "אני לא יודע" זה = "לא רוצה לדבר על זה, אין לי מושג בעצמי, תניחי לי"
הוא לא מוכן שנבדוק דברים לעומק. זכותו.
הוא הגבר שאיתו התחתנתי, ידעתי מראש שהוא כזה...