אחרי אתמול הסתובבתי כל היום עצובה.
כואב לי שאני מאמללת אותו. נמאס לי שאני הורסת אותנו. נמאס לי מעצמי ומהרצונות לי.
דבר אחד רציתי - לחבק אותו.
להתכרבל בין זרועותיו הגדולות ולחוש חום ואהבה.
אבל במקום זאת עלה בראשי רעיון שובב יותר...
חשבתי שאחרי אתמול הכי טוב לעלות מהר שוב על הסוס - או במיקרה שלנו - על הכלבה.
הגעתי הביתה ומהר התחלתי להכין אוכל.
נתחי עוף באננס (יצא מצויין, המתכון בפרטי 😄 )
השרתי את העוף והלכתי להתארגן.
שהוא נכנס הביתה הוא מצא אותי במטבח, עם גבי אליו בוחשת בקערת המישרה.
לבושה במשהו שניתן לרק להגדירו כגררר
מן בגד תחרה, דמוי מחוך עם שרוך באמצע. גרבונים המוחזקים בביריות, נעלי עקב וחוטיני קטלני.
לא נראה לי שיש צורך לתאר את התגובה שלו...
הוא הגיח מאחורי והרגשתי מיד את הבליטה במכנסיו.
החלטנו להמשיך מאיפה שהפסקנו אתמול.
הוא התחיל להספינק לי, להיצמד אלי, להתחכך.
החליט שעוד לא הגיע הזמן לאכול והוביל אותי אל כורסת העור.
כופף אותי אליו והתחיל להספינק. קם וניגש לחדר.
שחזר ראיתי אותו מאחורי אוחז בחגורה כמו נוגש עבדים והוא מצליף בי בכל הכח.
ואז החליט לכבוש את החור הראשון.
חדר לי לתחת. בהתחלה לאט, קצת קצת ועד מהרה הכניס את הכל והמשיך להספינק מידי פעם.
גמר לי בתחת. חור ראשון נכבש 😄
הלך להתקלח והשאיר אותי עם הבישולים.
הגשתי לו והוא זלל בהנאה.
שסיים התחיל להתעסק לי עם השדיים. לצבוט ולמעוך.
הוביל אותי אל אברו והנה נכבש החור השני.... אנחנו עוד נחזור אליו 😄
עכשיו הולכים לחדר שינה. שם עוד לא היינו היום...
חכי לי 4 הוא מצווה
ציפיתי לאברו העבה ובמקום קיבלתי שלל הצלפות.
זה פשוט נפלא.
לאחר מכן חדר אלי.
חור מספר שלוש 😄
קרא לי הכלבה שלו וכמה הוא אוהב את החורים שלי
שדיי מתנדנדים, התחת נע קדימה ואחורה, נדפקת ומקבלת דיברי שבח כמה אני כלבה טובה.
אחר כך הופך אותי ומזיין אותי עם רגליים למעלה.
אני רוצה לגעת בדגדגן אבל הוא לא מרשה לי.
אני צריכה לשלם בשביל הזכות הזו.
מורה לי למצוץ לו כדי שאוכל לגעת בעצמי. (שוב חור מס' 2 😄 )
מורה לי לעלות עליו ולדהור. צובט בי בפיטמות וכך מניע אותי עליו והוא גומר.
אבל כמה שאני גרידי...
ישובה עם רגליים פסוקות וויברטור תקוע לי בכוס.
הוא מזיין אותי איתו.
"רשות לגמור" אני צועקת.
הוא עם חיוך מרוח על הפרצוף לא עונה דבר ואני צווחת "רשות לגמור, רשות לגמור, רשות לגמור..."
הרשות ניתנת ואני מתפוצצת.
הוא נוגע לי בדגדגן הרגיש ושוב צמרמורת עוברת בי.
עכשיו לאחר שהורה לנקות, להתקלח, הרשה לי לבוא למחשב.
ללבוש רק מכנסונים. חזה בחוץ.
למה? אין לי מושג. לא מתפקידי לדעת. מספיק לי שכך הוא רוצה.
ואח - כואב לי התחת....
דבר אחד נישאר לעשות עוד היום.
חיבוק דוב מאושי שלי.
לפני 17 שנים. 20 בספטמבר 2006 בשעה 19:06
