לפני 7 שנים. 1 באוגוסט 2016 בשעה 22:29
שוב שעת לילה מאוחרת ואני לא נרדמת.
הימים האחרונים שלי מחזירים אותי אחורה לתקופות בטלה ללא מודעות.
סדר יום חסר תועלת.
הזמן עובר ונמוג. הילדים שורצים ואני איתם. לגמרי חופש גדול על המיטה עם המזגן. הטלפון ביד ללא הפסקה.
שוב שעת לילה מאוחרת ואני לא נרדמת. לא עיפה כי לא עשיתי כלום.
הילדים מגדלים את עצמם בעזרתם האדיבה של המסכים.
יום אחד עוד אתגעגע לבריחה הזו מהחיים.
שוב שעת לילה מאוחרת ואני לא נרדמת.
אותו סיפור עדין מציק. הלב נחמץ והבטן מתהפכת. אני מתפלשת ברחמים עצמיים ומתמוגגת.
לממש זה מפחיד.
חסימה שלא באשמתי היא מפלט ופתח לדרמה. יש במה להתעסק. על מה לבכות.
הדמעות יבשו אך הלב דופק ויכול לפתוח את הברזים בכל רגע נתון.
בכל זאת זו שעת לילה מאוחרת ואני חסרת מעש. גם בכי מבטל בטלה.