דנה ספקטור בטור של ב7 ימים כתבה על קיפאון.
גם על אונס והנשיא קצב אבל גם על המצב הזה שחוות הרבה נשים ששוכבות שם ערומות במיטה
בלי חשק, בלי תשוקה והבן זוג שלהן בוטש בהן.
הן לא עושות מזה ביג דיל וזה ממש לא אונס.
היר הזכירה את הבדיחה על הפולניה שבמהלך סקס הסתכלה על התקרה וחשבה לעצמה האם יתאים צבע בז'?
גם לי יצא לחוש ככה. לשכב שם מתחתיו. לתת לו לסיים את ענייניו.
לא הכי נהנת אבל יאללה שיגמור ויתן לישון.
זה קרה כמה פעמים, בעיקר כשהיינו חברים (היום אני כזאת נימפו שהמצב יכול להיות רק הפוך...)
הענין הוא שאני נזכרת בזה ומתגעגעת.
זה מושך אותי התחושה הזו של חוסר ההנאה. של כלי לשימושו.
של חפץ לעינוגו. של אוביקט מיני.
במיוחד שכיום ההרגשה היא שהוא עושה סשנים בעיקר עבורי.
וזה סותר את התפיסה של הדום המשתמש בסאבית שלו לעינוגו.
לפעמים זה מרגיש שאני מנצלת אותו.
הוא גם אמר לי את זה כמה פעמים - מה אני צעצוע מין שלך?
למזלי הוא אחלה צעצוע
יעיל, אמין, מבצע את העבודה על הצד הטוב ביותר במקומות עמוקים ורטובים ואפילו לא צריך בטריות...
אף אחת לא רוצה שאלווה לה אותו קצת? הוא מגיע עם אחריות 😄
לפני 17 שנים. 29 באוקטובר 2006 בשעה 12:59
