רע לי. רע לי כבר תקופה. יוצאת ונכנסת לזה שוב ושוב. כל דבר קטן הוא טריגר.
יש לי אופי חרא. אגו גדול מידי.
אם אני לא במרכז, אם לא מקבלת את הצומי הדרוש אני צוללת למעמקים.
תמיד יהיו טובות ממני. יפות ממני. צעירות ממני ובטח ובטח רזות ממני.
כל זה נשכח שטוב לי. שיש חיזור ופרגון מהאנשים הנכונים.
את צריכה למצוא את הכח והיופי בעצמך. להרגיש טוב בשביל עצמך. יש לך את בעלך אז לא צריכה אחרים.
זה לא ככה. יש חסכים ויש אופי דפוק.
אם אני בסביבה פחות מפרגנת אני קומלת.
וחסר לי, חסר לי צומי מגברים, כאלו שווים.
לאוש זה טוב. הוא לא רואה אף אחת מלבדי ולא רוצה שאני אראה אף אחד מלבדו אבל אני בנויה אחרת.
אני זקוקה לתחושה הזו שחושקים בי ולחשוק בחזרה - אפילו אם זו רק תחושה ואפס עשיה.
והוא מאפשר לי. לכי תמצאי לנו זוגות
ואני פסיבית. רק מתבכינת.
בסוף חברות שלי ישנאו אותי על הקיטורים הללו. מתחילה לשנוא את עצמי.
