לפני 7 שנים. 5 באפריל 2017 בשעה 9:51
חברות באות חברות הולכות
אבל חברת נפש שנמצאת לך עמוק בלב תישאר שם תמיד, גם שהיא נוטשת או ננטשת.
איבדתי כמה כאלו לאורך השנים
האחרונה ביניהן ממש בדקות אלו
והדמעות חנוקות לי בגרון.
אחת אחרת אני מאבדת עוד שבוע לעולמים אבל היא אבדה לי כבר לפני שנה וחצי.
ברגע של שכרות חיבקתי אותה חזק חזק ואיחלתי לה מכל הלב אושר גדול.
לכולן אני מאחלת את זה. אין בי כעס או טינה רק צער שנגמר.
לפעמים בגללי, לפעמים בגללן, לפעמים בגלל הנסיבות
לפעמים זה חד וחלק ומכוון
לפעמים הקשר פשוט מתמסמס ויש הבנה והכרה שזהו זה. פשוט נגמר.
והיא עוד שבוע תעלה למטוס ואני הייתי רוצה לחבק אותה ולהגיד לה כמה היא חסרה לי וזה מיותר.
ואני עוד אבכה הרבה על זו ועל זו
ואני מתאפקת לא לפתוח ולא להרוס
עצוב לי שנגמר. איתה ואיתה.
אבל החיים חזקים מהכל.
גם הזוגיות.
