אושה לנד

לא להאמין אבל הצליחו להזיז אותי מהבית.
לא להאמין אבל אוש הסכים. האמת אני סתם רעה. עשיתי ממנו צנון קשוח וסה"כ הוא הבן אדם הכי טוב לב ומתחשב שאני מכירה.
אז הכרתי זוג מקסים, ראיתי המון פרצופים מוכרים שלא הספקתי להגיד להם שלום והתחפפנו.
הרגשתי מאד לא בנוח. אחרי יום עבודה, עוד לא חזר הביתה, עבד השבוע כמו מטורף בשתי עבודות ואני מבקשת ממנו שנצא.

התקשרתי אליו : "יש לי משהו לבקש אבל אתה בטוח לא תסכים"
הוא: "לא יכול עכשיו, אני באמצע עבודה"
אחרי רבע שעה מתקשר : "מה רצית?"
אני: "שום דבר, בוא הביתה, אכין לך אוכל"
אחרי חמש דקות : "אם את רוצה נצא"

הפתיע אותי בגדול הבעלול שלי. ביקש שפעם הבאה לא אחליט מראש בשבילו למה הוא יסכים ומה לא. כל כך חסרת ביטחון... אפילו איתו...

אז באו לאסוף אותי, הגענו למופע של אוליב, מפוצץ, אין איפה לשבת אז חתכנו.
לא נעים לי ממנו. יום שלם של עבודה. והוא אפילו לא יכול לשבת ולהירגע.
ממש לא מצאנו את עצמנו.
ראה שאני מבואסת - אבל הייתי מבואסת בגללו. שסחבתי אותו סתם.
ושלא הספקתי להכיר לו.

כל כך משוועים לחברים. יש לנו מלא ונילים אבל הם עסוקים בתינוקות...
כל כך רוצים להכיר, ללמוד, להתחבר.
קשה לנו.

הוא עודד אותי שבשישי הולכים לנו לימיט ובחמישי יש לי מסיבת פיג'אמות אצל עין המדהימה.
רוצה שגם הוא יהנה.
אנחנו מגיעים למסיבות ודי מתעסקים רק אחד עם השניה.
חסרה לנו הכוונה, חסרה לנו חברה.
נשבעת לכם שאנחנו לא משעממים!