תיזרמו איתי רגע במחשבות...
אולי אתם צודקים? אולי אני שווה בכל זאת? והסיבה שאני לא מוצפת פניות או התחלות היא לא המראה?
ואפילו לא הגישה
או הבולדוג הפרטי
זה פשוט סוג הגברים שאני מושכת.
הגלגלים עובדים לי. ביממה האחרונה עשיתי ניסוי קטן עם עצמי. לא לפחד. אם יוצא אז לתקשר עם גברים בקטנה. אני תמיד חוששת לא להשלות אבל למה למנוע מעצמי בוסט לאגו?
לפני שנים, במונוגמיה הדוקה זה עבד נהדר. דיברתי כאן עם שלל גברים. לא התפתח. לא קרה כלום. כמעט...
עדיף לשים את טראומות העבר מאחור. אנחנו במקום אחר.
אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים - זוגות
וזה מחזיר אותי לגברים הבודדים... ולמחשבה שעלתה לי.
אולי אני לא מושכת אלפא?
ואני גם לא מושכת סמרטוטים.
אלא מן דרג ביניים של גברים טובים.
חנונים מבית טוב.
אני שמה לב שהם אלה שפונים אלי, או לפחות אלא שאני בכלל מעיזה לענות להם בחזרה.
לא מרגישה מאוימת או סליזיות באוויר.
אז אני לא אחת שמתחילים איתה במועדון. אני אחת שקוראים אותה.
אחת שנותנת לבחור רגיש וסקרן על מה לפנטז.
והוא לא מפנטז על מישהי שתשפיל אותו אלא על אישה בשלה שיודעת מה היא רוצה, אוהבת ושתתמסר לו.
לא שולטים או נשלטים הארדקור.
בחורים טובים שמחפשים שמישהי תיתן להם להרגיש כמו גבר.
הבעיה עם בחורים כאלו או שהם לא בזוג או שהם לא מעיזים ליזום ואז הכל בידינו הנשים.
נשים? היכן אתן?
הבו את עצמכן ובעליכן. כולנו אנשים טובים. ורעיון כשצריך ;-)
