לפני 20 שנים. יום חמישי, 18 בינואר 2007 בשעה 7:43
ואל כל זה מתלווה תחושה של אי ודאות, יאוש ופחד גדול.
משהו גדול קרה אצלנו בעבודה ואני משקשקת מפחד. שונאת שינויים.
שונאת את העבודה שלי, כל כך לא מתאימה לפה.
לא יודעת עד כמה זה יועיל לדבר עם הבוס, אמר שקיצצו לו את הכנפיים, אף אחד לא יודע מה יקרה והוא עצמו עוזב עוד חצי שנה. וחוץ מזה הוא לא עשה כלום למעני בשנתיים שחלפו - למה שיעשה עכשיו?
שינוי יכול להיות גם לטובה. אולי הזדמנות חדשה תיפתחת בפני?
אין טעם להיות אופטימית. אני רואה בדיוק מה הולך לקרות. מביאים אנשים מבחוץ, הפאקצה "שמעלי" תיקח את כל הקרדיט והעבודה ואני אשאר עם כלום. לאט לאט עבודה נלקחת ממני ואני מבלה כאן שעות בעבודה משעממת ובפנים זעופות.
מזל שיש אינטרנט ומסנג'ר...
הללואי ויכולתי לעשות קליק באצבות ומשיגה לי חיים חדשים ומרגשים כמפיקת ארועים, במאית טלויזיה, מארגנת חתונות, שוזרת פרחים, אסטרונאוטית WHATEVER
רק להרגיש תחושה של ערך, של עשיה.
שאני "מישהי", שאני תורמת, שאפשר לסמוך עלי ואני לא סתם "קישוט" מכוער.