לא מתביישת ולא מסתתרת
לא מחביאה רצונות
לא מסתירה תשוקות וחשקים.
טראומות העבר אילצו אותי להקטין את אשר חשקה ליבי. לא עוד.
כי גם ככה הוא יודע הכל אז בשביל מה להעמיד פנים?
אני מי שאני ואני רוצה לחוות.
אני רוצה לבלות ולהנות בכל מסיבה שלא תהיה.
יש הבדל בין רצון למימוש.
זה שאני רוצה לא אומר שאממש.
אני אוכלת את עצמי שלא יוצאים הרבה. שאני מפסידה הרבה מסיבות בגלל אילוצים כלכליים ומשפחתיים אבל לרצות מותר.
מותר לרצות מסיבות.
מותר לרצות ערבובים.
מותר לרצות אקשן.
מותר לרצות גבר אחר.
אז אני רוצה. צוצון נשאר ברצון.
ולפעמים צוצון מתרצה ולפעמים ממצה.
מחשבה מובילה מעשה או חרטא שכזה? זמני מהיקום דברים? תתפללי לאלוהים שלא קיים?
אני חותרת להשיג מה שאני רוצה בדרך שלי. לפעמים בדרכי נועם. לפעמים בפאסיביות גמורה ואם תשאלו את אוש (והוא טועה) כמו קטר רכבת או סוס דוהר עיוור.
אני באה מבית מאד לא סבלני. אפס בדחיית סיפוקים אבל 18 שנה איתו שינו אותי. יודעת לחכות, לפעמים יותר מידי.
לפעמים התסכול אוכל אותי מבפנים ומבחוץ ולפעמים (הרבה לפעמים לשמחתי) אני מופתעת לטובה ומקבלת בדיוק מה שאני רוצה.
וכרגע אני בעיקר רוצה לרצות.
לא מתביישת במה שאני ובמה שאני רוצה. לא נותנת דין וחשבון לאיש.
רק לאוש ולעצמי...
וגם מזה מנסה להיפטר.
למה מרגישה צורך להאבק ברצונות שלי? זה רק רצון. למה לפחד מזה?
