אושה לנד

אני חושבת שלמדתי משהו היום.
להיות סאבית טובה זה לא רק להיות רטובה כל הזמן, לא רק להיות שרמוטה צייתנית, פתוחה ומושפלת.
להיות סאבית טובה, ויותר מזה - אישה טובה זה לשים את עצמך דקה בצד ולענג את הגבר/דום שלך כמו שהוא רוצה, גם אם בדרך ונילית.

הוא רצה שנלך למיטה ונעשה קצת סקס. לא התחשק לי ונילי אז סרבתי.
מנסה להתבגר, לא להזעיף פנים. לא קרה שום דבר, נחכה עד יום רביעי.
הלכנו לסלון ועשיתי לא קצת מסג', למסכן שלי כואב הגב.
התחלנו להתנשק והעניינים התחיל להתחמם. הוא התחיל להפשיט אותי, להחדיר אצבעות ואני בראש שלי במועדון וכולי נוזלת.

"את רוצה את ברוטלי, נכון?" נכון, זה תמיד נכון, אבל הוא לא. הוא רצה לעשות אהבה עם אישתו.
לא היה לי זמן להתווכח, או אפילו לחשוב כי התחיל לסשן אותי וזה היה כל כך אמיתי.
משך לי חזק בשערות, באמת ובתמים חשתי חוסר אונים.
הוריד אותי על הריצפה וזיין אותי הכי נמוך שרק אפשר.
"ראש למטה, תחת למעלה, מעולם לא היית כל כך נמוך"
משך אותי בשיער והוריד אותי שוב כך בחדר.
בטעות הרמתי את הראש והוא כעס.

התחיל להצליף בי והמשיך תוך כדי מציצה שהוא יושב על הפוף.
הורה לי לזחול על 4 ולהביא את הפלוגר, הבאתי אותו בפה והוא התחיל להכות בו אותי תוך כדי שיעור.
לא הרשה לי למצוץ, להשתמש עם הפה - רק היד והלשון.
זה קשה!

רציתי להגיד לו שאני מצטערת, שלא הייתי חייבת סשן, שלא רוצה שיעשה את זה בגללי.

השכיב אותי על הגב והכריח אותי לאונן מולו ואז הורה לי לחכות על המיטה בתנוחה שהוא אוהב.
זיין אותי וגמרתי.
"ככה את אוהבת את זה, נכון?"
אני שומעת את המשפט הזה ודוממת. אין יותר אנחות, אני נהיית אפטית והוא מפסיק.
"אם את לא אוהבת את הז שלי לא תקבלי אותו"

יש לי קטע כזה שאני בורחת לוניליות כל פעם שמרגישה שזה לא אמיתי.
תוך כדי זיון, שתמיד חלק מסשן אצלנו - למעשה החלק המרכזי (אנחנו לא כמו ונוס ותהום, מבלים שעות במשחק מקדים, מכות והשפלות, אוש אוהב ישר להגיע לתכלס ואני לא.
גם שהיינו ונילים הסברתי לו שאני זקוקה לפור פליי) כשאני מרגישה שזה לא זה, שאין שליטה אני מחילה לנשק וללטף.
רוצה הכל או לא כלום.

התחלנו להתחבק, להתלטף, להתנשק ולהזדיין ונילי למהדרין.
"כמו פעם אצל ההורים שלך שהיינו צעירים" הוא אמר לי. הבנתי שהוא מתגעגע לזה.
לאחרונה כל סקס ונילי שלנו לא היה ונילי. היה בו אלמנטים קינקים ו/או ברוטליים וכנראה חסר לו הרגש, הליטופים, הנישוקים.

עשינו משהו שלא עשינו הרבה זמן. ניהלנו שיחה בריאה ללא בכי על סקס.
כל מה שהיה חסר לנו לאחרונה זה תקשורת.
הסברתי לו איך אני מרגישה והוא איך הוא מרגיש.
היה לנו קצר רציני.
הרגיש שאני משועממת אז על השטיח ואמרתי לו שטעות בידיו.
שאני מושפלת, שאני הכי למטה, שנראת במצוקה אני הכי נהנת.
וכשהוא מתחיל אם ה"טוב לך? את אוהבת את זה?" אני בורחת לוניליות כי זה לא אמיתי בעיני.
הוא הדום, אני הכלי לשימושו. לא צריכה לאהוב את זה. מה אני מרגישה זה לא חשוב על פני השטח.
ברור שביחסים בדסמים בריאים השולט עושה לנשלט דברים ששניהם אוהבים אבל המשחק הוא, העמדת הפנים המרטיבה היא שהכל נעשה לטובת השולט.

אוש בכלל התכוון למשהו אחר - לא "את נהנת?" אלא - "את נהנת שרמוטה מזדיינת?"
קצר בתקשורת...
וזה שהוא יהנה ואני לא זה פשוט לא יקרה. הוא לא נהנה שאני לא נהנת.
אוהב אותי כל כך
אוהבת אותו כל כך.

הוקל לי כל כך שדיברנו ואז מצצתי לו כמו בפנטזיה. אמנם כתבתי על ונוס אבל רק ז אחד היה לי בראש - המוכר והאהוב.
עליתי עליו והוא גמר.

אז למדתי משהו - לא להתנתק לגמרי מהונילי, חייבים לחזור לתקשורת בינינו ותפקידי לעשות לו טוב - גם אם זה באופן לא בדס"מי.