אושה לנד

בדסמ

תזכירו לי מזה בכלל? 

מזה בגדים סקסיים?  מזה מסיבות? 

מזה סשנים? 

מזה כאב,  השפלה,  התמסרות? 

מזה ערבובים ואקשן? 

אני קמלה.  נבולה. 

הוא רווי מברלין ואני עיפה מעצמי. 

ממחלה שבטח מתפתחת,  מדכאון,  מחוסר בטחון,  משיגרע

אני חצי בן אדם אם אני לא פורחת. 

אני בוחרת בזה,  בהתכנסות, בבריחה.  יש נחמה בשלווה.  אין חשש וחרדה מהלא נודע,  מהכשלון. 

יש ברכה בחיי משפחה טובים,  בילויים ונילים טובים עם חברים ונילים ובדסמים. והם מזכירים לי שאני אוהבת לחיות ולהנות ולבלות. 

ומתחיל לבוא לי לרצות יותר. 

בא לי זה לא רק אי באינדונזיה. 

אבל אני מפחדת. 

מפחדת מלהיות אקטיבית ולהשפיע. 

מתעצלת לחפש ולהוביל. 

הגעתי לתחתית.  זה לא רק המראה,  זה המכלול.  גרם לי לפקפק בעצמי,  בכל כולי ועכשיו עלי לזחול למעלה עם הציפורניים. 

אין לי כח.  אני עיפה 

אין לי בטחון. 

יש לי מלא תירוצים