לפני 17 שנים. 6 במאי 2007 בשעה 7:14
לפעמים כל מה שצריך זה לנשום עמוק, להמתין בסבלנות ולא להיכנס להיסטריה.
לא לבנות אימפריות בראש ולמוטט אותן.
לא להגיד לאחרים שכועסים כי אז הם עוד יותר כועסים וזה עושה לי רע (הכעס של אחרים עלי יותר נורא משלי).
צריכה להפסיק להילחץ, לא לקפוץ למסקנות.
מרוב הרצון של לכבות שריפות אני רק מעצימה את האש.
אני מרגישה שהולכת בין הטיפות. מנסה לגשר בין כולם אבל אין ספק שזה מצב בעייתי.
אך עדין אני מאמינה שזה אפשרי ולמרות כל הקשיים, חוסר הביטחון ואי הנעימויות זו החלופה הטובה ביותר.
מכבדת את כולם, אוהבת את כולם.