אושה לנד

כמעט 48 שעות של פעילות חוץ וירטואלית וחזרתי אליכם.
התעדכנתי בבלוגים החשובים, שמחתי במיוחד על שניים מהם (טריפנוטיק - התגובה שלך היתה הכי נכונה וקורעת!), ראיתי שמצפה לי איזה סיפור עסיסי לקרוא במגאזין בחסות הוויפ, קלטתי שנערכה איזו מסיבה צפונית שלא הוזמנתי אליה (חכה חכה - הכל נרשם!) והגיע הזמן לעדכן קצת בעצמי.

יום חמישי בהפתעה גמורה החלטנו לצאת למסיבה האדומה, חמושים באדום שחור לסרוגין הגענו שנינו מסטולים מעייפות פלוס כאב ראש טורדני. אנשים אהובים חובקו אבל פשוט לא הצלחתי להיכנס לאוירה. הבומים של המוסיקה דפקו לי בנשמה, הסשנים לא חירמנו (אני בכלל נמצאת בפאזה אמינית כרגע) ורק רציתי לחבק אותו וללכת לישון. הלכתי לישון, לא לפני שהוא הגמיר אותי 3 פעמים.

ישנתי אולי 3 וחצי שעות ונאלצתי לקום לחוויה חדשה ומאירת פנים אבל אשאיר משהו לעצמי (שאחזור בתשובה והופיע לכם עם חצאית ארוכה ושביס תקבלו התקף לב).
הנילי התקשרה ואני וסי תרנו את העיר בחיפוש אחר עפיפונים (בהמשך תיראו למה זה היה שווה).
לאחר שדפקה לי פן למהדרין נסענו עם אוש להפגיש אותה עם הבוואריה האלוהית.
שתינו מתחלקות באחת והשמן הזה גמר אחת שלמה לבד! (חכה חכה גם יומך יגיע...).

הגענו הביתה בשעה 5 שב6 כבר היינו אמורים להיות בחוף הים ולחגוג יום הולדת שאני עזרתי לארגן לבחור שאינני מכירה. הזמן דוחק, אני מתההה לישון אבל קולטת שאת המיטה לא אפגוש בקרוב, הבעיה שיש לי בעיניים חזרה ורק החמירה עקב העיפות אבל הבטחתי שאכין גביניות ועוד תיכננתי על כמות כפולה. אוש הנשמה כפרה עיניים שלי עזר לי, המטבח נראה אחרי פרוגרום, הידיים שלי קפאו מהגבינה צהובה אבל לבסוף הם נאפו (הגביניות, לא הידיים) ויצאנו לדרך.

הצלחנו להגיע בשלום לחוף הים למרות השלפוחית הלוחצת שלי ולקח קצת זמן עד שהסתנכרנו.
חוף התופים בתחת שלי, אנשים פיספסו, טלפונים נעשו אבל בסוף ישבה החבורה העליזה 2 מטר מתחת לאפם של סועדים במנטרה ריי. אבל היי! לפחות הם זכו גם בהצגה ולא רק לאוכל פלצני במחיר מופקע.

כמה כייף היה!!! אנשים טובים, אוירה בסבבה, אוכל משובח ומשחק מבדח שתיכף אחזור אליו.
תוזזתי כהוגן ע"י האוש והחתולה – תביאי לי יין, תביאי לי גביניה, תביאי לי כדור שוקולד, תביאי סלט פסטה – מה אני שיפחה של מישהו?! מיד הובהר לי שכן ואני בצעד חסר תקדים החלטתי לקחת פיקוד על שתי סאביות עם שלפוחיות לוחצות ולהזיז אותן לקראת הקלה. תארו לכם את המחזה הבא – חוף ים גדוש באנשים, כמה סלעים חשוכים, שום חפץ להסתתר מאחוריו ואנחנו משתינות. החלטנו שאף אחד לא רואה אותנו ומת העולם. פיזרנו חול כמו חתולות והמשכנו הלאה. נער המומולדת הגיע לבסוף – שמחתי להכיר (הלסת שלך פשוט גררר) וקדימה למשחק.

NEVER ללא אלכוהול. איזה קונספט משונה אבל יצא שוס רציני. ממשחק למשחק מסתבר שאין לי הרבה NEVER והפכתי לשרלילה רצינית. בכל זאת מחזור יוני 06 (אואואוווווווווווו!)
המשימה הראשונה של היתה אינפנטילית למדי אבל בשניה כבר חטפתי קצת מכות. מקל העפיפון נחבט בי ע"י נער האופנוע בדיוק תחת אפם של סועדי המסעדה והרמתי ידיים. לא רעיון טוב להשתמש בחוט ברזל, מעדיפה ספנקים בהרבה...!

השושו טענה שאין מצב שזה כואב לי ואני רוצה להבהיר פה אחת ולתמיד : כן כואב לי! אפילו מאדדד
אבל אני מזוכיסטית ונהנת מזה. לא מתאים לי לצאת בצווחות מדומות או לא מדומות כל פעם שמקבלת איזה מכה קטנה. אני רגילה לספוג בשקט. להתמסר לכאב. להיכנס עמוק עמוק למקום החמים הזה בתוכי. הספנקים הספורים (והמצויינים) הספיקו להרטיב אותי אבל נגמרו כל כך מהר 😒 אז אוש נתן לי איזה מכה עם חוט העפיפון והתחלתי לבעור. זה השתיק ויבש אותי קצת.

משימות שונות ומשונות כמו ליקוקי קרחות ופיטמות הביאו לשאגות צחוק היסטריות, חזיות הוחלפו וחבורה של 4 לחצוצים (לפחות 2 מהם אני מכירה באופן אישי ועם השניים האחרים סליחה) הועמדו והוכרחו לרקוד לנו YMCM. שוב הצגה מרנינת נפש לסועדים, למרות שאני מניחה שהעדיפו בהרבה את 4 הבחורינות הסמי ערומות מקפצצות למים בשיא הקור.

באחת כבר הייתי במיטה ושקמתי מאוחר מידי בעשר ידעתי שאין סיכוי. העיניים לא תנחנה לי והולך להיות יום קשה. הגענו לפיקניק המשפחתי באיחור אופנתי ופגשנו שם חברי ילדות שלי. ושאני אומרת ילדות אני מתכוונת ממש לתקופה הפרה-היסטורית. 2 פקאצות עליזות, שיחות ברצינות תהומית על ניקיונות ובישולים, חוסר תאבון שלי ועין מציקה לא הטיבו עימי. היה נסבל מינוס אבל שרדתי זאת.
מרגישה מוזר להיות עם אנשים כאלה, כל כך גוד אנד פרופר, 2 מיס גודי טושוז. להקיא!
האח הקטן והמוזר שלהם כבר היה קצת יותר לטעמי שהביא אותה באיזכורים בדס"מים ללא כל רמז מצידי. אין מצב שיש לו כאן ניק אבל הקטן עוד גדול יהיה...

חזרתי הביתה ואוש העיר אותי לבקשתי בשעה 8. העין הורגת אותי! והוא רצה סקס. אני שונאת לסרב לו אבל פשוט לא מסוגלת. גם החשק בשפל, גם העין גורמת לי לעייפות תהומית וגם הרעב מציק כי לא אכלתי טוב. אולי אחרי בתול בן 40. אמרתי לו בדרך הביתה שנראה לי שאני חוזרת למצב הקודם והוא נבהל כי חשב שמדובר בפעם בשבועיים. אני מניחה שפעמיים בשבוע יותר הגיוני אבל אולי זה סתם הורמונים והחרמנות בוא תחזור. העיקר שהאהבה פורחת.