לפני 19 שנים. יום ראשון, 3 ביוני 2007 בשעה 12:59
כי מישהו החליט
לפעמים דברים נגמרים
כי זה כורח המציאות
זה נגמר (תירגעו! לא אוש ואני)
בגלל השילוב של שניהם
האם אכן נגמר? לא יודעת אם יש רצון להילחם בטחנות רוח
לא יודעת אם יכולה שלא להילחם
סוף הוא דבר כואב
סוף הוא התחלה חדשה? לא הפעם. היה שם משהו מעבר שאני מתפללת שימשיך ויפרח.
זה אובדן. מתעקשת על זכותי להתאבל.
אין בי כעסים. אין פה אשמים.
יש התפתחות טבעית של הדברים.
השאלה היא מה אני עושה פה בכלל?
אני בכלל בדסמית?
עוברת תהליך התפכחות והוא קשה כי נשאר ריק גדול.
אני סאבית בכלל? אני מסוגלת לציית? עד כמה אני באמת פאסיבית?
עד כמה מעונינת בהשפלות? עד כמה מבקשת להעריץ?
אז אני דרמה קווין. סו פאקינג ווט?
רצה לבלוג וכותבת. עוד לא נאמרו כל הדברים.
אבל עולה בי הרצון להמשיך.
הושמה המראה מול העיניים אבל אני רוצה לכסותה.