ושוב אני כותבת. כבר לא קוראים אותי ובטח שלא מגיבים (אלא אם כן מדובר בקיטור אמיתי)
כבר לא כותבת על סשנים אז כנראה איבדתי קהל רציני של גברים מריירים וגם ביננו הרי לא ממש מענין לקרוא אותי בימים אלו, לי אין מאהב.
אז למה בכל זאת? כי אני חייבת פורקן
כולי בסטרס ואני חייבת מקום מפלט.
כולי מרירות, מתחים, פחדים ועצבים
הפכתי לביצ' אמיתית ואני משתלחת בחפים מפשע
אתמול בלילה ירדתי לחייה של ילדה מסכנה וגירשתי בהומור מעוות מישהו מהרפת שלא חטא ולא פשע
סתם ירדה עלי תוגה שחורה, קשה היה לי לשלוט בעצמי.
בלילה רדפו אותי החלומות. חלמתי שאני בכלל בצבא והפקאצה משתחררת כל יום. כמה נורא להתעורר ולגלות שאני בשוק האזרחי ואולי אני זו שתשוחרר מתפקידה...
גם חלומות מיניים חלמתי, אפילו בדס"מים. כנראה כי לא עושה בדס"מ במצב של ערות וזה מתחיל להיות לי חסר.
לפני שירדתי מהרכב נשק לי אוש ארוכות. ניסה להשרות בי כח לקראת שבוע העבודה המפרך.
יש לנו עובדת חדשה היום, מאד נחמדה, אם לארבעה, יש לה תאומים בני 7 חודשים והיא הצחיקה אותי בסיפורים. אולי שווה להיות נחמדה.
יש פה כמה אנשים חביבים ביותר ויש כמה שברצון הייתי חובטת בהם במחבט בייסבול ומשתמשת בראש של הפקאצה ככדור.
כמה אגרסיות יש בי. אני מרגישה מוזר נורא. לא מצליחה לשלוט בעצמי
מזל שלכל דבר יש הסבר
לפני 17 שנים. 17 ביוני 2007 בשעה 6:33
