אושה לנד

די עם המחלות ועוצר יציאות.  סבא חוגג 16 וזו הזדמנות לעוד פליי פארטי פרטי כמו שאנחנו מעדיפים. 

המקום הרגיל והמשובח שאנחנו תמיד מארגנים בו משנה את עורו והקבוצה המקבילה מצאה מיקום אחר.  יש להם ציוד משלהם אז זה יתרון גדול.  

מוצ"ש גשום משרה עלי אוירה גוטית ואני חונכת את החצאית החדשה שחורה-כחולה שלי שגם טיפל'ה גדולה.  לא נורא,  גם ככה הדבר היחיד ששמים לב לגביו הוא המחשוף. 

אני נשמעת לדרישה לחוטיני ולא למשהו אוסף יותר.  סט כחול שישלים לי את המראה גם ממתחת. 

החברים הטובים איתנו,  שוב בהרכב חסר. 

מנסים להתרגל למקום החדש,  לוייב החדש. 

זוהי לא מסיבת ריקודים,  לא מסיבת הכרויות מיניות ואפילו לא מסיבת חברים. 

הקונספט הוא הבא פרטנר מהבית ונצל את האוירה המחשמלת לסשנים הארדקור אולד סקול משובחים.  בלי הופעות,  בלי דאווינים,  בעיקר ותיקים שרוצים לסגור את השבוע שלהם בשחור לוהט. 

מודה שחסר לי קצת המעבר.  הקטע החברתי יותר ואלוהים יודע שהיינו רוצים גם אופציה לערבובים חדשים. זה לא המקום לזה,  או שאולי אנחנו פשוט סוציומטיים. 

בכל מיקרה - ניצלנו את ההזדמנות לזמן זוגי בדסמי איכותי :

הוא עשה סיבוב בחלל והחליט שהכי יציב ומתאים הוא הספסל/סוס. העמיד אותי בר',  העביר את החבל דרך הלולאה שבקולרי אל בין רגליי ולספסל ושאל :

"מה את בוחרת?  כאב או כייף? "

ואני כמו סתומה,  חוששת מכאב ועונה כייף. 

הכייף היה באמת כייף.  גלגל הנעימים על בשרי, תחתוניי כבר ספוגות.  אצבעותיו בתוכי ואז בפי.  נותן לי לטעום את עצמי. 

"תבקשי"

ואני לא מסוגלת. לא יכולה להוציא הגה. לא לבקש,  לא להתחנן.  מוקדם לי מידי. 

הקפיצה לחלק המיני ללא הפורפליי של הכאב עירער אותי ואני שותקת. 

אז כאב...  הוא מבין שאני צריכה כאב

וכאב הוא נותן לי.  כאב שהוא עונג. 

אני חשופה מקדימה ומאחורה,  בשלבים,  בהדרגה. 

הוא משתמש בכליו השונים מקדימה ומאחורה,  במרץ ובנחישות. 

ספגתי וספגתי וספגתי. 

כמות נכבדת של כאב. עד שנרעדתי

ומספיק ודי. 

ולא די לו.  שולח אותי חשופת חזה לרכוש בקבוק מים.  אני נבוכה,  רועדת ועיוורת.

בלי משקפיים לא שמתי לב בכלל שזה שטר של 20 ולא 100. אני מסבירה עצמי לברמן שהביא לי בחזרה רק מטבעות. 

כשהמשקפיים חזרו אלי ראיתי קצת ממה שקורה סביבי.  נשים יפיפיות חשופות וסופגות. 

הצלחתי להספיק רק את סופו של סשן הפמדום שנראה מופלא בעיני. 

המקום היה מלא במראות ובקולות נפלאים של הצלפות, נאקות ואנחות. 

נשארנו עוד קצת לאחר שהחברים הלכו. התמקמנו על אחת הספות ולבקשתו הכנסתי אותו אל פי. 

עת ללכת

עד הפעם הבאה.