לפני 14 שנים. 5 ביולי 2010 בשעה 6:14
כנראה שאי אפשר להתחמק ממשבר גיל הארבעים.
הוא מתלבט, מאוכזב, תוהה, מבואס, מיואש, כועס ואומלל.
פעם אהבתי את השיחות בינינו, עכשיו הן מותירות אותי מרוקנת ומותשת.
הוא אומר שיש בהן תועלת עבורו.
ועדיין, קשה לי. קשה לי לגלות שמישהו שחשבתי שמאושר, בעצם לא.
קשה לי לראות אותו משתכשך בחדווה בביצת האומללות, לראות אותו דורך
שוב ושוב על אותן יבלות, להרגיש מנוצלת שיחתית כשהוא מתעניין רק במה שעובר
עליו ולא במה שזה עושה לי, בכמה שזה מכאיב לי, בכמה שאני מרגישה קטנת השפעה
וגדולת עייפות.
מעניין מתי זה יעבור, ואילו קורבנות זה יגבה בדרך.
