לפני 12 שנים. 25 בינואר 2012 בשעה 8:39
אם עוצמים חזק את העיניים, אפשר לראות ניצוצות, כמו זיקוקים שאפשר להפסיק כשזה הופך להיות יותר מדי.
והיותר מדי הזה, הוא העניין החמקמק. הרי אי אפשר לדעת שזה הרגע המדויק. אולי אפשר עוד קצת ובחרנו להפסיק לפני הזמן, ואולי עברנו את הנקודה והיינו צריכים להפסיק כבר קודם?
אתמול התעורר בי הרצון להכאיב לעצמי, אבל התאפקתי. אני מכירה את הרצון הזה, את הכמיהה למשהו חזק ומוחלט שיבוא ויסמן לי את הגבול, ויהפוך את כל הרגשות האחרים לנסבלים. אבל התאפקתי.
משהו שהתרחש לאחרונה גרם לי להרגיש שאני צריכה ללכת מפה, אבל קשה לי. יש משהו בכלוב הזה שגורם לי לחזור תמיד.
