לפני שבוע בערך התחלתי בדיאטה. לא שאני צריכה אותה, ואת זה אני יודעת כי הורדתי אפליקציות שמחשבות את ה-BMI שלי, כזו שבודקת את רמת הכושר שלי וכזו שמספרת לי כל שעה עגולה שאני צריכה לאהוב את עצמי כי אני נראית יופי. בדיוק, מיד מתחילה.
אז אני משתדלת להיות בסדר ולא לאכול את כל הדברים שאני אוהבת, שהם בעיקר שוקולד. מבחינתי אפשר להעביר מצוין יום שלם עם שוקולד ותפוחים. אז עכשיו אני ממשיכה, רק בלי השוקולד, ותפוחים זה לא משביע.
מה שנותר לברר הוא למה אני בכלל עושה את הדיאטה הזו. התשובה היא, ככל הנראה, כי אני יכולה; שליטה עצמית זה נעים בעיקר כששליטה חיצונית חסרה עד כאב, וזה נחמד לראות שאני יכולה, שאני מצליחה, שהידד לי וכל היתר.
אבל אז מגיעה השעה הזו בלילה, בה אני מרגישה בעיקר את מה שאין לי, ואז אני מתחילה לחשוב על דברים שאני לא צריכה לחשוב, ואני מתחילה לרצות עניינים שאני לא צריכה לרצות וכן, זה כולל גם שוקולד, וגם דברים אחרים.
לפני 12 שנים. 1 בפברואר 2012 בשעה 20:25
