אני מאזינה לקולות מחדר הכביסה. המכונה סוחטת שם וכל חומרי הניקוי שעליה מתנערים בחוסר נוחות.
בסרט פורנו כבר היה מגיע הטכנאי לבדוק למה היא זזה כל כך הרבה תוך כדי סחיטה, אבל אין פה סרט פורנו למרות שהבית שקט, למעט המכונה כאמור.
ישנתי הרבה כל כך בלילה. הייתי צריכה לעזוב את הכל ולנסוע מכאן, לברוח קצת, אבל אפילו אני יודעת שלנסוע לא יעזור לי לברוח מעצמי. עדיף לישון וממילא אני לא אוהבת לנהוג בלילה, וזה לא שיש לי לאן ללכת. הייתי שותה משהו אם הייתי יודעת לשתות. הייתי מעשנת משהו אם הייתי יודעת לעשן. אז הלכתי לישון.
יש פה כמה אנשים ששונאים אותי, מעניין אם הם קוראים אותי. אני מניחה שכן, הייתי מעדיפה שלא.
אשליית הפרטיות, כמה שאני אוהבת אותה. וזה בדיוק העניין - לנתץ את הבלוג, למחוק את שם המשתמש, לאבד את הססמה למייל, לנתק קשר עם הדמות שהיא אני.
ואז להתחיל מחדש.
לפני 12 שנים. 20 בפברואר 2012 בשעה 10:25