לפני 12 שנים. 26 ביולי 2012 בשעה 6:56
עם פועלי בניין, שהעירו אותי הבוקר עם טרקטוריהם, דחפוריהם וצעקותיהם.
לפעמים אני מוצאת את עצמי מדברת לעצמי. לא בקול חלילה, אלא בתוך הראש, אומרת לעצמי מה כדאי לעשות ומה פחות, מה עומד להיות טעות למרות שברור לי שאעשה זאת בכל אופן, מה משתלם ומה אידיוטי במיוחד. אבל לא עכשיו. עכשיו הכל נראה לי, באופן בלתי ברור ובלתי הגיוני, בהיר לגמרי. משום מה לא מתלווה לכך החשש, שכמו בכל סרט שאותו התסריטאי אינו מכבד, יבוא איזה טוויסט בעלילה ויוכיח לגיבורה שהנה, שום דבר אינו בהיר, שום דבר אינו צפוי, שום דבר אינו רגוע. אני ממש מקווה שזה לא יקרה.