אני מתגעגעת לכל כך הרבה דברים; דברים שעשינו וכאלה שלא הספקנו, דברים שנגענו בהם בעדינות ואני מרגישה את הצורך להעמיק בהם, דברים קלים ומרפרפים ודברים כואבים וקשים, דברים שמעולם לא חשבנו עליהם ודברים שדיברנו עליהם לא מעט. אני מתגעגעת לדברים שהיו בינינו ולדברים שעוד יהיו.
אתמול כשדיברנו אמרת לי שהופתעת לגלות רק מספר מסוים של מיילים בתיבה שלך, ציפית ליותר. למרות שמדובר במספר תלת ספרתי, היה נדמה לי שאתה באמת מאוכזב. אני מתקשה לעתים להבחין מתי אתה מתבדח איתי ומתי אתה רציני. לא שזו בעיה, אתה נהנה לראות אותי מתפתלת סביב נושא מסוים, רק כי זה מה שאתה רוצה באותו רגע, וכמה שקשה לי באותה סיטואציה, אני יודעת שזה בדיוק מה שאני רוצה. אני צריכה שתצפה ממני, שתדרוש ממני, שתסמן לי את המקום שלי למרות ששנינו יודעים היטב שאני בדיוק שם. וכן, אני שם, ואני נהנית מזה כל כך.
אני יודעת שיש תפישה כזו שנשלטת צריכה להעמיד את צרכי המאסטר שלה לפני הצרכים שלה. אתה יודע מה, אני אפילו מאמינה בזה במידה מסוימת, אבל כולם צריכים ליהנות מהעניין, ואם הנשלטת מתעלמת מהצרכים שלה, הרי שכל העניין לא יחזיק מעמד. אתה בטח יודע לאיזה פוסט שלך אני מרפררת כשאני כותבת את זה. אני מניחה שאתה מיישר את החיוך כשאתה חושב שאני חייבת להפסיק לפרש כל אות וכל מילה שם. אני לא מפרשת! באמת! כלומר, תלוי האם תעניש אותי על זה.