סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מטען עודף

זה לא כמו שזה נראה.
לפני 18 שנים. 30 במאי 2006 בשעה 5:53

נשכתי לעצמי אתמול את הלשון, דבר שהזכיר לי עד כמה אני לא אוהבת כאב מפתיע, כזה שתופס אותי בלי להיות מוכנה מראש. מצד שני, אני לא משוכנעת שיש הרבה אנשים שיהנו מכאב מסוג כזה, אותם אנשים שיתענגו על הצלפות עצבניות וטפטוף נרות יום הולדת על פטמותיהם.
ובאותה נשימה, אני רעבה למגע שלו. שיכאיב לי. חזק.

הייתי כאן - במצב כזה אני נזכרת בהצלפות והכאב בלשון עובר לי מיד, מה שאומר שכל הכאבים בראש. :)
לפני 18 שנים
ניטפיקינג​(נשלטת){מאסטרמיינד} - יש לי סימני שיניים של עצמי עליי :)
זכרון ההצלפות עושה לי נעים בכל הגוף, אבל הכאב נשאר.
לפני 18 שנים
Nikia - כאב לא נורא עושה לי את זה. לפחות לא כאב שמצריך כל מיני צעצועים יקרים. או פחות יקרים.
אמרתי פעם שמי שצריך להרים את היד ממני כדי להכאיב לי is doing something the wrong way. זה נכון מבחינתי עד שמישהו יוכיח לי אחרת.

ויש המון סוגים של כאב. בתור מי שחיה עם כאב רצוף ארבע וחצי שנים, והוא עוד לא לגמרי עבר, יש לי בעיה עם כאב. פתאומי או שלא. אבל הפתאומי בהחלט לא לעניין, אין ספק. כמו לדפוק את האצבע הקטנה ברגל בפינה של השולחן או הכורסא. ררררר.
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י