משהו בחוזק בהחלט עושה לי את זה, ולא מדובר בחוזק פיזי, למרות שגם, כן, בהחלט. להרגיש מישהו שיכול למעוך אותי בקלות, אבל בוחר לנהוג בי ברכות, עושה לי מאוד נעים. מישהו שיכול להרים אותי, להחזיק אותי, מישהו שכשהיד שלו נוחתת עליי, היא מרעידה אותי יותר מכל שוט ב-600 שקל. יש משהו מאוד מגונן במישהו שיכול לשמור עליי, מישהו עם נוכחות, עם כוח. מישהו שאפשר להניח עליו את הראש ולדעת שהכל יהיה בסדר ולא שיש לי משהו נגד בחורים מאותגרים משקלית, אבל דום - ככה אני אוהבת את זה, ובלי להעליב - צריך לשקול יותר ממני. רצוי כפול.
ומלבד החוזק הפיזי, הוא כמובן צריך להיות חזק מאוד מכל בחינה אחרת: להיות יציב, שקול, עומד על שלו, יסודי ולא הפכפך. זה לא אומר שהוא לא יכול לשנות את דעתו, אבל אני (ושוב אני מדגישה שמדובר בי ואין בכך המלצה לאחרים) צריכה מישהו שיודע מה הוא רוצה, ומוכן להלחם על זה. לא שאני לא אוהבת שמתחשבים בדעתי, אבל אוהבת לא פחות להתחשב בדעתו. אני צריכה לדעת שיש לי על מי להשען, אני לא חייבת להשען, אבל רוצה לדעת שהוא נמצא שם בשבילי.
כשאני חושבת על אדוני, אני רואה את הכוח שלו, גם כשהוא יושב וקורא. אני מרגישה כמה הוא חזק, גם כשהוא ישן. אני רואה את העוצמה שלו, גם כשהוא עדין ומתחשב. הוא באמת כל מה שאפשר לרצות.
לפני 18 שנים. 1 ביוני 2006 בשעה 8:56