אני שוקלת האם לכתוב על מה שקרה במכונית שלו. הבעיה היא שהרבה פוסטים שאני כותבת, והרבה יותר מאלה שאינני כותבת, מתחילים במכונית שלו, וזה עלול להיראות מוזר. כך או כך, היינו במכונית שלו. נסענו. אני אוהבת לנסוע איתו. אמנם מדובר רק בנסיעה מפה לשם ולכאורה אין שם שום דבר מיני, המתח המיני שכבר פרקנו לא מעט פעמים זה על זה עדיין שם, משתולל בינינו ומטפס על תקרת המכונית, לא מרפה כטיפת גשם אחרונה שויתרה על החופש שמעבר לגבולות הגומי השחור והמתפורר של המגבים. הוא נוהג, המבט שלו מרוכז בכביש. המבט שלי מרוכז בו. אני בוחנת אותו כאילו שזו הפעם הראשונה בה אני רואה אותו; אני מלטפת במבטים, כי אי אפשר, אנשים מסתכלים, אור בחוץ, ואני צריכה להתנהג יפה. הוא מגניב אליי מבט מהיר ומחייך אליי. רק אל תפסיק, אני לוחשת לו בלב, אבל ברור לי שהוא יפסיק ויחזיר את המבט שלו קדימה, בכל זאת אנחנו בתשעים קמ"ש.
היד שלי חולפת על מוט ההילוכים ונעצרת אצלו, נוגעת בעדינות במכנסיים שלו. אני עוברת על הירך הימנית שלו, לאט, מנסה להסביר לו בלי מילים שהתגעגעתי. אני ממשיכה שמאלה, אל הזין שלו, במגע איטי ועדין. הוא מוריד את היד מההגה ואוחז בזו שלי, מוריד אותה אל הביצים שלו, בתנועה ברורה ובלתי מתפשרת. אני מחזיקה את הביצים שלו דרך בד המכנסיים והתחתונים. אולי הוא מחייך לעצמו, אין לי מושג, אני מסתכלת על היד שלי, על המכנסיים שלו. אני נורא רוצה אותך, אני אומרת. הוא לא עונה, אבל אני מרגישה.
בחזרה, כשאנחנו נפרדים והוא ממשיך בדרכו, הוא מתקשר אליי ואומר לי שאני מוזמנת לדמיין לעצמי מה היה קורה אילו. היית פותח את המכנסיים ומחזיק את השיער שלי, מוריד אותו אל הזין שלך, לא? לא בטוח, הוא אומר, אולי הייתי לוקח אותך למושב האחורי ומשכיב אותך על הבטן, מפשיל לך את התחתונים ומזיין אותך כשאין לך מקום והראש שלך מקבל מכות קטנות מידית הדלת, רק כי זה מה שבא לי לעשות לך. אולי, אני אומרת לו וחושבת בדיוק על זה. וגם על דברים אחרים.
*
פעם הייתי כותבת פה יותר. לו אני עדיין כותבת המון. בהתחלה הוא אמר לי לכתוב לו, וכמה שיותר, וכשאומרים לי לכתוב - אני כותבת. שם זה אישי, רק הוא ואני, ופה זה אחרת, לטוב ולרע. אני אוהבת את המקום הזה, אבל לא פשוט לי לכתוב כאן. בכל אופן, אתמול הוא אמר לי שהיו לו כמה דקות פנויות והוא נכנס לקרוא את הבלוג שלי. זה מספיק בשבילי כדי להמשיך לכתוב, גם אם לא כל כך נוח לי. הוא בטח היה שואל למה זה צריך לשנות האם זה נוח לי או לא, ואני הייתי מבינה בדיוק מה הוא מתכוון ואומרת - צודק. ככה אני אוהבת את זה. ואותו.
