אני נורא רוצה לאונן ולגמור. זה מסתובב לי בראש מהבוקר, אבל אני לא מבקשת ממנו. אני מחזיקה את עצמי, מתרגלת שליטה, ועוד כמה ימים ניפגש, וזה יהיה שווה את הסבלנות.
אדוני מעולם לא אמר לי להתנזר מהעניין, אבל כשהוא מתעסק בדברים החשובים שלו, נראה לי פחות חיוני לבקש ממנו להתייחד עם הויברטור שלי. הלך הרוח הוא שאוננות נועדה לפרוק את מה שצריך, לא יותר מזה.
המאסטר הקודם שלי אהב שאני מאוננת, זה היה מחרמן אותו מאוד, אז הייתי עושה את זה ומספרת לו, ומכיוון שלא הייתי צריכה לבקש רשות, זה היה קל יותר. גם אצלו - אוננות היתה משהו שאפשר ורצוי לעשות על בסיס יומיומי, לא כי חייבים, אלא כי רוצים, כמו סיבוב על גלגל הענק. אבל אני אוהבת לרצות, ומתאימה את עצמי לאחרים באופן כמעט מושלם, ואני מוצאת את עצמי לא מבקשת רשות גם כשאני רוצה, ומחכה, וזה עובר לי.
קשה לי לבקש ממנו, כמו בהתחלה, נראה לי לא מתאים להיות רעבתנית כזו, וכמו שלימדתי את עצמי לא להתנפל עליו כשהוא בא, כך גם כאן - מחנכת את עצמי.
לפני 18 שנים. 26 ביוני 2006 בשעה 11:11
