לפני 18 שנים. 12 ביולי 2006 בשעה 16:01
נכון שזה נראה כאילו זה לא משנה איפה אני כותבת.
אבל מסתבר זה כן משנה.
לא הרגשתי שם בבית.
ולכן אני פה. בחזרה.
החלטתי להתמודד. ולא לברוח.
בלהט הרגע, ברגע של חולשה והיסטריה, מחקתי הכל. מחיתי את זכרון עינת מהאתר.
אבל אני פה. ורוצה להיות בדיוק איפה שאני.
אז..
חוזרת.
שיקרה מה שיקרה.
זאת אני, ואני אתמודד.
אבל לא רק השם היה חסר לי. גם המילים.
לא הצלחתי להחליט מה לעשות עם הטקסט הארוך הזה.
אז החלטתי, שאחזיר אותו לפה. אולי ערוך קצת אחרת.
אבל שיהיה פה. שיתן את משענת העבר, ושיתמוך...
אז אני אעלה אותו..לא מתוארך, לא ממש מסודר. אבל שיהיה.