7674

אני כותבת לך, כי מוצאת את עצמי לאחרונה, יותר ויותר מתעסקת בנושא הזה. גברים נשואים, בוגדים.
עד לפני לא מעט זמן, הייתי כפופה לחוק שקבעתי לעצמי, לא להתעסק עם גברים נשואים.
ובתור רווקה די אטרקטיבית, היו לי מאז ומתמיד הרבה הצעות מהתחום ה"נשוי".
אבל בעיקר, עמדה בעיני רוחי, הבגידה. הפגיעה. האישה שבבית, כשבעלה הולך ומחפש ריגושים בחוץ.

כן, אני רווקה. וכן, אני רוצה זוגיות ואהבה. וכן, אני פוגשת.. עשרות גברים.. בשאיפה ובכמיהה, לפגוש את האחד.
אבל על הדרך, אני גם מתאהבת הרבה. לא באחד. לא בשניים. ולא בשלושה.
ומבינה אותך. כל כך כל כך מבינה אותך. הריגוש הזה. של החדש. של ההתחלה. הוא יחיד ומיוחד.
יודעת שגם האהבה האמיתית, הרצופה, ההמשכית, מלאת האמון והבטחון, גם היא יחידה ומיוחדת.
אבל בתור אחת שעדיין לא חיה בתוך אהבה שכזו, אני נהנית בינתיים מאותו דבר שאתה נהנה ממנו.
רק שלי, לעומתך, אין בעל נבגד בבית.
מקסימום כלב, שקצת לא מבין מה זאת רכבת הגברים הזאת.. ולמה אני יוצאת מהבית מיד אחרי שנכנסת, או שחוזרת הרבה אחרי חצות. מרגיש קצת נטוש. אבל עדיין מכשכש בזנב. 😄

בכל מקרה, לאחרונה, פגשתי גבר נשוי, התאהבתי, עוד לפני שנכנסנו למיטה אפילו. ואז גם לשם הגענו.
משום מה, עניין האישה שבבית, הודחק לגמרי מהסיפור.
לא הרגשתי בכלל את הבגידה. גם הוא כאמור לא הביא את העניין אל הפגישות שלנו.
ונוכחתי לדעת, שאם קודם, חששתי מתחושת הפגיעה, שאני פוגעת באישה. אז עכשיו, הגלגל הסתובב. ואני נשארתי הפגועה.
כי הוא, למרות הכל, בזכות הכל ויחד עם הכל, חוזר הביתה אל אשתו האהובה.
ואני, נשארת לבד, מאוהבת קשות, ואיך אומרים.."עם הזין ביד"..
ואז הגיע עוד נשוי, והפעם עצרתי את העניין כבר בהתחלה.
שוב, מהפחד פן אתאהב.

למרות הטיעונים וההצדקות שלך, לעובדה שאתה הולך ומחפש ריגושים והתאהבויות חדשות,
יש הרבה גברים, שיצא לי להיתקל בהם לאחרונה,
שנמצאים במערכת יחסים נורא נורא נורא מסובכת.
יש כאלה, שרגע לפני גירושים, אבל משחקי כוחות ומאבקי אגו מאלצים אותם להישאר.
פרודים, תחת קורת גג אחת.
אז למה שלא ילכו למצוא אהבה בחוץ.
או מאידך, כאלה, שיש להם אהבה בבית, והכל בסדר. אבל אין מין.
מזעזע ככל שזה נשמע, מסתבר שזה קורה.
חרמנים עד כלות, מתמודדים עם אישה א-מינית לחלוטין בבית, והולכים החוצה, לחפש את מבוקשם.
סיפורי זוועה.
שכל אחד כזה, גורם לי לרצות לקחת את הגבר הזה לזרועותיי
לחבק, לנשק, לאמץ אל ליבי ולתמוך.
מזל שאני לא עושה את זה..:)

ואם לומר את האמת, מילה אחרונה של גילוי נאות,
נוכח המצב שפוקד אותי בתקופה הזאת, בה אני מרבה להיפגש עם גברים,
נהנית, מתענגת, ועוברת הלאה.
אני יכולה להבין אותך לגמרי. את הרצון לעוד ועוד.
וקצת מטילה כבר ספק, על נכונות כוונותי, על אמיתות רצוני, על המונוגמיות שאליה אני שואפת.
למרות שעדיין מקווה, כל כולי, להגיע לנחלת היחיד, אחוזת האושר, מקדש האהבה.
לא יודעת אם אתמיד, לא יודעת איך זה יהיה.
אבל אולי האהבה תמלא אותי בנאמנות.
מנסיון העבר, זה בדרך כלל קורה.
מה שנסיון העבר לא לימד אותי עדיין, זה איך לשמור על האהבה..למשך תקופה ארוכה.
אז איך אומרים?
כשנגיע לגשר.. נעבור אותו.