סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

7674

היאוש נעשה...יותר נוח.
לפני 18 שנים. 24 ביולי 2006 בשעה 5:18

אולי נחסמתי שוב. אולי אני לא צריכה את זה יותר. אבל משהו ברצון לכתוב התגמד, קצת נעלם. הדחף הזה, לא מורגש כמו פעם. אולי שוב, החשיפה מפריעה לי.

מאחר ושום דבר, עדיין, לא מתפתח למשהו רציני, אני שומרת את כולם על אש קטנה. אז יש ימים שאף אחד לא מתקשר. ויש ימים, שפתאום, כאילו הם מריחים אותי, וכולם מתקשרים. אחד אומר בואי, אחד אומר, אני בא, אחד אומר תמצצי לי והשני אומר תאונני.
לכולם כמעט, אמרתי אתמול שאני לא רוצה. פשוט לא הייתי שם. לא הייתי חרמנית. נקודה.
ועדיין ממשיכה להכיר. אנשים חדשים. מילים חדשות. ביטויי רגשות חדשים.
כי זה מעניין, תמיד, להכיר מישהו חדש.
אבל זה לא מרפה, הרצון, התקווה, לפגוש כבר מישהו, שלא יברח.
שיראה את העיניים הדולקות שלי, את האש המרצדת בהן, את החיוך, את הרצון, את ההתלהבות, ויקבל אותם בחום ואהבה. ולא יברח.
אתמול שוב הייתה לי שיחה עם מישהו, שבסופה אמר, כמו כולם, ...אבל אני, מחפש זוגיות...
כן.. אמרתי לו. גם אתה, חמוד שלי. כולנו. רק שמשום מה, זה לא ממש הולך לשם.
אמרתי לו שאני לא מצליחה להיכנס לתפקיד ה"ניצודה". שאני חלק מכם, הגברים. אני כנראה ציידת.
אז שאל אותי, איך צדה.
קצת הגזמתי ואמרתי לו, אני מתבייתת, מפתה, שולטת וטורפת.
ככה אמרתי.
וזה באמת קורה לפעמים. זה קרה ביום שישי. עם ד. מהרגע שנכנס, רציתי אותו. רציתי שייגש אליי, שיתפוס אותי בלי בושה, שיגע, שילטף. והוא, בשלו. עמד בצד. הסתכל. ולא עשה שום צעד.
אז כציידת מנוסה, ניגשתי אליו, בלי מעצורים, ופיתיתי אותו. כמובן ששלטתי על הקצב. ובסוף גם טרפתי. בהנאה גדולה.
אבל פה, העניינים קצת שונים. אני לא ממש צדה. אבל בטח שלא מצליחה להיות ניצודה.
אני טרף קל. שיחה שתיים, ואני כבר שם.
וכאמור, קצת נמאס מזה.
אבל יש מחזוריות. והגוף מבקש את זה פעם בכמה זמן. ואני צריכה קצת חום ואהבה. אז מפיקה אותם בדרכים אחרות. נכון לאותו רגע, מנסה להשיג אותו. את החום הזה. ולרוב, מצליחה.
הריקנות..? כן.. אז יש קצת ריקנות אחר כך. זה מחיר, כנראה, שצריך לשלם.
אבל הרי גם בזוגיות ובאהבה, המחיר לא קטן.
לפחות פה, הוא בא והולך. חולף מהר. לא שוקע.
לא יודעת מה הוא באמת עושה לנשמה שלי. המחיר הזה שאני משלמת.
אבל בינתיים, הכל בסדר. ממשיכה לשרוד. ואפילו די טוב.
העבודה נכנסה לשגרה. קצת נרגעה.
המועדון חזר קצת לעניינים.
ק. עושה לי טוב על הנשמה.
והכל, בסך הכל, דופק לא רע.
נראה כמה זמן אני אחזיק מעמד בשגרה הזאת.

השיבומי המתקתק​(מתחלף){בדסמית} - גברים שמשתמשים במלכודות, תמיד יישארו פאסיביים, בעמדת המתנה. עד שיהפכו לחלק מהנוף, לתמונה ישנה על הקיר.

נשים ציידות, רודפות, תמיד יישארו במרדף. עד שייגמרו להן המרודפים. או שתיפח נשמתן.

(למדי ללכוד. ומהר)
לפני 18 שנים
Einat - רוצה ללמד אותי?...על אמת..
לפני 18 שנים
Whip​(שולט) - רגיעה זה דבר לא רע
לא תמיד צריך דרמות בחיים...
תנוחי, תאספי כוחות
ואז צאי לצוד לך צייד... ;-)
לפני 18 שנים
Einat - איך שאתה דואג לי תמיד... משהו אתה.
לפני 18 שנים
ראש השבט​(שולט) - המשחק הוא הרבה יותר רחב מימדים.. את לא רואה אלא עד קצה האופק שלך..
גודל הציפיות שאת בהחלט מעצימה תמיד יהיה אחר משלו..
הוא רואה עד קצה האופק שלו..
להוביל מישהו לראות את העולם מזוית מבטך. שיהיה מה שאת רוצה. שילמד וישלים את מה שאת מחפשת..
זה לא יעבוד .אולי לתקופה קצרה. ישנו אותו אחד שלו לא תצטרכי להסביר הרבה..שיקח כפי שהוא מרגיש לנכון.
כפי שלך זה יהיה נכון.
תגידי שאין כזה.
תגידי שאת מחפשת ועייפת..
יודע..
סבלנות..
לפני 18 שנים
Einat - :)
לפני 18 שנים
צ'יטה​(שולט) - נראה לי שטעית שם באיזו פנייה
חיבוק
לפני 18 שנים
Einat - בפנייה?
באיזו פנייה טעיתי.. ולא שמתי לב?:)
לפני 18 שנים
פוקה​(שולטת){CB} - המחיר שהנשמה משלמת הוא המחיר הכי גבוה..........
לפני 18 שנים
Einat - נראה לי בזוגיות.. המחיר הוא קצת יותר גבוה..
לא?
לפני 18 שנים
פוקה​(שולטת){CB} - לא יודעת......הלוואי שהיה אפשר לכמת את זה........
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י