7674

זהו. הגעתי הביתה. היום הזה היה ארוך מהרגיל. התחלתי אותו באפיסת כוחות מוחלטת, וכל דקה ושעה אחרי ההתחלה, ירדתי אל מתחת לאפס והייתי בגרעון כוחות אדיר.
הכל רפוי. משוחרר. כבד. כואב. מסופק. מלא. ועייף. כל כך כל כך עייף.
ככה כל היום. ועם העבודה, זה היה שילוב לא מוצלח בכלל. למרות שרגע אחד, בזכות השילוב הזה, הצלחתי ליצור קשר מקצועי חדש, שצופן בתוכו עתיד מבטיח, אם אדע להשתמש בו בצורה מושכלת ונכונה. לגבי זה, עוד נראה.
אבל לגבי מה שהיה, היה כל כך טוב.
זה התחיל כמובן עם הימים האחרונים, בהם התעוררתי מחדש לעולם התשוקה. או אם לומר את זה אחרת, התשוקה שבה והתעוררה בי - מחדש.
עם תגבור נכון מהסובבים אותי, הצלחתי להגיע הפעם, לרמת תשוקה חדשה. עוצמתית. עמוקה ומתה להתפרץ החוצה.
אז הגיע יום שלישי, והחלטתי, היום אני הולכת למועדון. אבל הפעם באמת אלך, לא כמו פעם שעברה, שקרסתי שעה קודם ונרדמתי. שלחתי הודעה תמציתית לפרטנר פוטנציאלי, בלשון, אתה בא איתי היום? והוא ענה כן חד משמעי וברור.
וכך היה.
הגענו למועדון, מוקדם, מתקשרים באיזה שהוא אופן, שגרם לי לאבד עניין מיני, לחלוטין. בעצמי, בו, בהכל. המועדון לא נראה לי מיני, האנשים לא, רק סתיו, היתה יפה, כמו תמיד.
אבל לא נשברתי. והזמנתי לשתות. הפעם שוטים של וודקה, שיעשו את העבודה טוב ומהר.
ובאמת, חצי שעה אחרי, כבר התחלתי לנוע בחושניות, להתחכך בו, והוא בתמורה, לוחש לי באוזן, מלטף לי את התחת, ומחמיא, נגנב, מתעורר ומתקשה.
המשכנו לשתות, ולהתמזמז על הבר. היה לי נעים. הבהרתי לו שיש בי תשוקה עמוקה להרגיש כאב. כמובן שגם יידעתי אותו על מהלך הימים האחרונים ועל כך שרמת התשוקה שהגעתי איתה היום, היא ענקית. לא היה צורך להגיד לו את זה, הוא ראה. נדהם מכמה מין נוטף ממני. אם רק היה נוגע לי בתוך התחתונים, היה מרגיש שלא רק מין נוטף. בשלב מסוים, הכנסתי אצבע, לעצמי, להרגיש את הרטיבות שכל כך התגעגעתי אליה. הוצאתי אותה מטפטפת ונתתי לו ללקק אותה, וליקקתי גם אני. היה איזשהו קצב נעים, שזרם בינינו. בלי לחץ, אבל חרמנות הולכת ומתפתחת במסלול תלול מאוד. עולה לרמות גבוהות מאוד. והוא נתן לי להחליט, מתי אני מוכנה לעלות למעלה. שכן, לי, זה היה ברור שכל מה שנעשה, נעשה שם. ואין שום דרך להגיע לבית שלי או שלו, על מנת לבצע את זממנו.
אז המשכנו. לשתות. לגעת. הוא הכאיב לי, אני אמרתי לו ושיתפתי אותו, הוא קיבל, הוא נתן, הוא היה מדהים. ואז פתאום הסתובבתי, וראיתי את ונוס יושב לידי. ליטפתי לו את הכתף החשופה והוא הסתובב והתנשקנו. היה נעים להיפגש. ותוך כדי, כמובן, הפניתי את גבי אל בן זוגי שישב לידי. הוא הלך, ואנחנו המשכנו להסתכל, לרצות, עד שפתאום שוב התנשקנו. ואז תהום הגיעה. חמודה. חיבקתי אותה. ליטפתי אותה. ושנינו, קצת מימזנו אותה. ואז היא הלכה שוב. ושאלתי אותו אם הם לא עולים לאיזה סשן. הוא אמר לי שלא, ופתאום זה אפף אותי מכל כיוון. אני רוצה.
הוא שאל אותי, את רוצה לעלות איתי. אמרתי לו, מאוד. אבל אני לא מעיזה. הוא קשר לי את פרקי הידיים עם רצועות העור עם המתלים, וכבר דמיינתי את עצמי תלויה שם, והוא מפשיט אותי, ואני נגנבת. הרגשתי כל כך פרוצה. פרוצת גבולות, פרוצת מחסומים. פרוצה.
ואז ביצבץ ועלה איזה גבול. והחלטתי שלא. ובדיוק בן זוגי חזר, אז נצמדתי אליו בכוח, ואמרתי לונוס שאני לא עושה את זה. הוא הוריד לי במקצוענות את הרצועות, והלך. יותר, לא ראיתי אותו.
מחורמנת עוד קצת יותר, המשכתי עם הסשן הפרטי שלי, על הבר, איתו.
לא ראיתי מסביבי. כמה אנשים יש. מה הם עושים. כל מה שיכולתי להרגיש זה את הזין הנפוח שלו, את הלשון הנעימה, את הנפיחות הרטובה שלי, ואת העירפול. כל כך שיכורה הייתי.
שיכורה, וכל כך חופשיה. כל כך פתוחה. רציתי הכל. כל כך הכל שכמעט עליתי על הבמה ועשיתי סשן. אפילו חשבנו אנחנו, שנינו, לעלות לשם. הוא כבר אמר, אני עולה, מוריד את המכנסיים ומחכה לך. אבל אמרתי לו, רגע רגע רגע, והחלטתי שלא.
הוא כיבד. היה כל כך נעים אליי.
ואז השתן כבר לחץ לי יותר מידי על השלפוחית, והחלטתי שזה תירוץ טוב לעלות למעלה.
אז עלינו. בדרך ראיתי מה שקורה מסביבי. למרות שלא היו סשנים על הבמות, המקום כולו הסתשן אחד עם השני. עבדים על הרצפה. עבדים קשורים. שפחות כנועות. מלכות חזקות. מכל הבא ליד, והרבה. עליתי בקושי במדרגות, והגעתי לתחנה הסופית.
לא היה מקום. לא כזה שרציתי. אבל בכל זאת, החלטתי להידחף ליד חבורה קטנה שהסתשנה שם. ישבתי. פיניתי לו מקום. חייכתי לבחור שהיה לידי בהתנצלות. פתחתי לבן זוגי את המכנסיים, ובלעתי אותו. איזה בלעתי, טרפתי.
לא יכולתי לעמוד בזה יותר. וזה היה כל כך טעים. ונעים. ובדיוק. וקשה. ו..
ואז התחלתי להרגיש אותן. את כל הידיים שנדחפו שוב. כבר הייתי בסרט הזה, פעם, מזמן.
אבל הפעם, שיכורה כל כך, רוצה כל כך, חרמנית כל כך, הלכתי על זה. כמובן שוידאתי אם זה בסדר לו, והוא אמר, כל מה שטוב לך, טוב לי.
אז המשכתי לנשק אותו, בזין, בפה, והרגשתי לשון מלקקת לי את כף הרגל. ירדתי על ארבע, מולו, ופתאום ידיים נדחפו לי לתוך המכנסיים. התחילו לגעת בי, שם, בפנים. לגעת ברטיבות הזאת. ואני גונחת. זוכרת שלרגע, קיויתי שאולי זאת היד שלו. אבל שתי הידיים שלו היו עליי. חיבקו אותי. זאת היתה יד שלישית. בלי כל ספק. ואולי אפילו רביעית וחמישית.
והאצבעות נכנסו לי פנימה, ורציתי עוד. הן עברו לחור של התחת, ונכנסו גם לשם.
ואני איתו, ממשיכה, ונצמדת, ומתנשקת, ומתנשפת ו...
ושוב פעם המעצור. עצר אותי. אז אמרתי לו, מספיק לי. מהם.
הוא נפנף אותם בשניה, וקמנו ונעלמנו בתוך אחד מתאי השירותים.
לא האמנתי שאני עושה את זה. בפעם האחרונה שהייתי בתוך תא שירותים עם גבר הייתה לפני יותר מעשר שנים. וגם אז, אם זכרוני אינו מטעני, רק ניסינו לעשות משהו. ולא ממש עשינו.
והפעם, כולי בוערת והוא, כולו זקוף, פתח את המכנסיים ואני הורדתי את שלי. נשענתי על הקיר עם הידיים, הגשתי לו את התחת, והוא נכנס. מזל, כל כך מזל שהעברתי את הקונדום מהתיק השני לתיק שהלכתי איתו אתמול. הוא חדר אליי עמוק ותפס אותי חזק, והכאיב לי. והמשיך לזיין. חזק. עמוק. ואני מרימה עוד קצת את האגן, כדי להרגיש אותו יותר ויותר.
ואז היא הגיעה. ההצלפה הראשונה. היא הייתה כואבת, שורפת ונעימה כל כך. ואז עוד אחת. ואני צועקת. ופתאום מישהו רוצה להיכנס, להצטרף. אני שומעת אותו אומר, יש לי זין גדול, תנו לי להיכנס. והוא מנפנף אותו, וצועק בכוח, היא הזונה שלי, היא השרמוטה שלי, אף אחד לא נוגע בה בלי רשותי. והוא ממשיך, להצליף, ולהגיד לי, את זונה טובה. את הזונה שלי, ואני צועקת, ומתחרמנת כל כך מהדיבורים שלו. והוא ממשיך להצליף. ופתאום זה נורא כאב, אז זזתי במהירות, והנרות שהיו על המדף, עפו עליי, וכל השעווה הרותחת נשפכה לי על הכתף החשופה. כמות ענקית של שעווה. לא טיפה. ולא שתיים. אלא בערך שתי כוסות, עמוסות בשעווה. בבת אחת. על הגוף החשוף שלי. אני לא יכולה לתאר אפילו, כמה הכאב הזה היה נעים. רגע אחד שורף ורגע שני מתקשה ונעלם.
כולי מכונסת עכשיו בתוך חווית הכאב והשחרור כשאני כותבת אותה עכשיו. רוצה לחזור לשם. אבל עדיין מתאוששת. עדיין משתקמת.
ואז הוא גמר. בתוכי.
הסתובבתי אליו. וראיתי מאחוריו את הראש של ההוא שרצה להצטרף מציץ מעל הדלת. ביקשתי ממנו בנימוס שיעזוב אותנו, והוא הלך.
גם אנחנו הלכנו.
ישבנו בחוץ, על ספסל, עישנו סיגריות. הראש שלי הסתובב, לא יכולתי לראות כלום מרוב עירפול.
ועוד הנהיגה על האופנוע הייתה לפני, ולא הצלחתי לחשוב בכלל איך אני הולכת לעשות את זה.
אז שכבתי על הספסל, הנחתי את ראשי על רגליו, והחזרתי את שפיותי לאט לאט.
לבסוף אמרתי לו, יאללה, ננסה. מקסימום, אם לא אצליח, אעצור בצד.
ונסענו.
כמובן שהצלחתי. וכמובן שגם עצרתי בצד. פעמיים. פעם אחת למים, ופעם אחת למזון. אבל הצלחתי.
בסופו של לילה, הגעתי הביתה, קצת פחות שיכורה, נורא עייפה, מאוד מסופקת, והלכתי לישון.

זאת פעם ראשונה שהצליפו בי וזה היה יותר מנעים. זאת פעם ראשונה שנשפך עליי חלב רותח וצעקתי מהנאה. זאת פעם ראשונה שקוראים לי זונה, ושרמוטה, ואני נהנית מזה. ולא רק נהנית, אלא צועקת "אני רוצה עוד".
כמעט לא מאמינה שעשיתי את זה. כמעט לא מאמינה שנתתי לעצמי סוף סוף להיות במקום הזה.
ועוד בדרך הזאת. כל כך זונה. כל כך טובה.
נתתי לעצמי, ונהניתי מכל רגע.
כן ירבו.