7674

איזה קטע..
רק כתבתי כמה מילים, שרלוונטיות לאתר הזה, וכבר כמות הצפיות הוכפלה ואפילו שולשה, יחסית לחודש האחרון.
וזה מוזר. כי הרי לא כתוב בחוץ מה יש בפנים. אז למה דווקא היום כל כך הרבה נכנסים.
אולי זה בגלל שנכנסים שוב ושוב..
האמת היא, שאני קראתי את זה כבר כמה פעמים, ועדיין מתגרה כל פעם מחדש.
כי נזכרת,
ואולי, כי רוצה עוד.
מה שהולך עם ק. נורא מוזר. התשוקה שלי, מופנית אליו, לא פעם ולא פעמיים, ולא בעוצמות נמוכות, בכלל. אבל הוא, לא רוצה אותי. אני שמנה מידי בשבילו. ויש עוד כמה סיבות כנראה.
אבל הכי מתאים היה, שעם האהבה שלנו, וההחרמנות שלי ושלו, והשעות הרבות שאנחנו מעבירים ביחד, היינו מתפרקים מידי פעם אחד על השניה. אוי, כמה שזה היה יכול להיות טוב.
רק חושבת על זה, ומרגישה שמתנפח לי שוב, שם למטה.
היום גמרתי ארבע פעמים. הייתי חייבת. לשחרר. לפרק את מה שנטען בי אתמול.
כי עם כל הרעש והצלצולים, וכל הכיף, ההנאה והצעקות, לא גמרתי.
הרי איך אוכל לגמור ככה, בתנאים כאלה..
לא שזה היה חשוב לי מידי, אתמול. הגמירה היתה שולית לסיפוק הרב שהפקתי מהמצב.
אבל עדיין, קמתי הבוקר, כולי תפוסה וכואבת. שלא נדבר על הראש שהיה עמוס באלכוהול עד אחר הצהריים בערך, וכמובן, חרמנית. איך לא.

פגשתי מישהו היום, אחר הצהריים, מפיק רציני בתעשייה.
הוא הדליק אותי. גבר מבוגר. אבל משהו בו, הקסים אותי. קצת דומה לפול ניומן.
והקול שלו. איזה קול. הייתי גמורה מעייפות. וכנראה שזה היה נורא סקסי. כי ההוא נדלק עליי, והציע לי הצעה מקצועית, תוך איזה שתי דקות.
טוב נו, נראה מה יתפתח. אני אתקשר אליו ונראה.
זאת בהחלט הזדמנות. השאלה היא אם אנווט את עצמי להפיק תועלת מההזדמנות הזאת.
היו לי מלא הזדמנויות כאלה בחיים, שהייתי פתאום נורא קרובה להשיג משהו גדול. מבחינת הקריירה. וכל פעם, מצאתי את עצמי שניה לפני, נסוגה. זונחת. עוזבת. ולא ממשיכה.

"פרי גנך", ממשיך להדהד בקולי קולות בחלל ראשי ואני ממשיכה ליהנות ממנו, ולשיר אותו. ולמרות שהוא נורא עצוב, ושוב, מתנצלת, ואני יודעת שזה לא פייר, וזה לא יפה, וזה לא מוסרי,
אבל הוא עושה לי כל כך טוב על הלב.
משהו בעוצמה, ברגשות שאמורים להתפרץ,
עושה לי טוב. ומשמח אותי.