רגוע. עכשיו.
למרות כל ההפצרות לשחק משחקים, כאמור בפוסט הקודם, החלטתי שלא. החלטתי להמשיך עם הגישה שלי, למרות שבמערכות יחסים הקודמות היא לא לקחה אותי רחוק מידי.
בכל מקרה, נראה כי הפעם זה מצב קצת שונה. שנינו גדולים. שנינו בוגרים.. יחסית.
ושנינו מאוד רוצים.
אז דיברתי איתו. והוא אמר לי שאני לא צריכה להרגיש ככה, אבל הוא לא מתווכח איתי שככה אני מרגישה והוא יעשה הכל כדי שלא ארגיש ככה.
את האמת? אני מאמינה לו.
לא יודעת מה יעשה, אבל בטוחה שינסה.
אני ממש מתחילה להרגיש את האהבה, זורמת בי.
וזה נעים.
רק למה לעזאזל זה צריך להיות מלווה בפחדים וחששות.
עד עכשיו, דאגתי שלא יהיו מקומות בחיי שאינם בשליטתי. כך שתמיד ידעתי הכל, ולא פחדתי.
ככה זה כשחיים לבד, ועושים לבד, ולא שואפים גבוה מידי.
הכל בשליטה.
ועכשיו, כשנכנסה עוד נשמה לתוך המערכת, ויש דברים שהולכים להיות תלויים בה, זה כבר לא בשליטתי. וזה מפחיד.
מקווה שיתן לי בטחון. שאני אאמין בו. ואאמין לו.
ואז אני אדע. ולא אפחד.
לפני 18 שנים. 26 בספטמבר 2006 בשעה 15:15
