סרסורית זבלה.
גועל נפש, איך עשתה לי. ניצלה את התמימות והרגשות שלי, והשאירה אותי עם כלום, רק מוכה יותר וחבולה יותר ומאמינה פחות.
סטירה היא הביאה לי. מי היא חושבת שהיא? במיטה היא לא הצליחה לשלוט אז עכשיו היא משחקת עלי גיבורה? היה לה אותי! אותי!!! נתתי לה לגור אצלי, פינקתי אותה, בישלתי לה, קניתי לה מתנות, עשיתי כל מה שרצתה. הגשמתי לה פנטזיות שאף זונה מעולם לא הגיעה קרוב אפילו.
הפחתתי מעצמי כדי להתקרב אליה. שיכנעתי את עצמי שככה טוב. הרשיתי שיכלאו אותי בבוידעם, העיקר שיהיה שלום בית.
וול, דנה לא פרייארית.
אף סרסורית לא תתנפח עלי. קיבלתי מספיק מכות בחיי כדי לדעת שיש לי גבול. ושאסור לחצות אותו. אני נחמדה נחמדה, אבל ברגע שחוצים את הגבול, טאחחחח! , זהו.
אני יודעת שארגיש בודדה ועצובה, ושאתגעגע, פאק אני כבר מתגעגעת. אבל אני מרגישה את ההקלה לדעת שאני עצמאית שוב. ואני יודעת שאני חזקה ושאני אתגבר. והידיעה שהסרסורית הזו היתה מסוגלת להתנהג אלי ככה, מאוד עוזרת לי להפנים שעשיתי את ההחלטה הנכונה.
הפעם אהיה חזקה.
הפעם אני לא בוכה.
הפעם דנה מנצחת.
דנה רוצה שיהיה לה טוב.
דנה לא רוצה יותר לכאוב.
לפני 18 שנים. 21 ביוני 2006 בשעה 1:20
