לפעמים אני מרגישה שהחיים מזיינים אותי בתחת.
תוקעים אותי בבוידעם עד הודעה חדשה, ו"תתמודדי דנהלה, את כבר ילדה גדולה והחיים קשים"
ובכן, זין!
לא רוצה יותר בוידעם. מסריח שם ומאובק, של לדבר על צפוף. החמוקיים שלי נדחקים שם, מתבזבזים על חרקים וחולדות.
חמקתי החוצה כשאף אחד לא היה בבית. אני בורחת. טוב, אולי לא ממש בורחת אבל אני אגיד להם, כן , אני אגיד! אי אפשר להתייחס אלי ככה. לא משנה מה הנסיבות. מגיע לי יותר! אני בחורה יפה, אמנם כבר לא כל כך צעירונת, אבל בהחלט מושכת ובשיא פוריותי. השעון שלי פאקינג מטקטק.
אחח..לטקטק...הרבה זמן לא תיקטקו אותי...(ככה כותבים את זה? זה טיק טוק או תיק תוק? נראה לי ש ט') . הלוואי שהייתי דומית. הייתי עולה 30 קילו וכל מיני נשלטים היו מציעים לי כסף כדי שאצליף בהם. אבל מה לעשות שאני סאבית. זה טבוע בתוכי, וזה מה שמחרמן אותי...זה מה שמוציא ממני את השרמוטה. ושלא תבינו אותי לא נכון, אני בחורה עצמאית וחזקה בחיי היומיום. אני עובדת ועושה מה שכל בחורה שמכבדת את עצמה עושה. אני לא נותנת לכל אחת ובטח שלא לכל אחד.
אבל, כמה שזה אולי פאדיחה לומר....במיטה.....אני סאבית....(*מסמיקה*)
אני דנה ואני סאבית.
זהו, אמרתי את זה.
שלכם ואוהבת...
דנה }{
לפני 18 שנים. 19 ביוני 2006 בשעה 9:46
