|
|
|
אני עייפה, אני מאוד ע י י פ ה
כל כך ששום דבר לא חשוב לי הערב
קשה לי לזוז מהכסא
ללכת להתקלח
להכין לי תה חם
קשה לי
אפילו הדמעות עייפות ולא רוצות לצאת
אני רוצה להיות חזקה
אין לי ברירה
אבל היום קשה לי
אני רק רוצה ליפול ושמישהו יחזיק אותי
והכי חשוב
שלא ישאל שאלות
רק זה
ואולי הקול שלי לא מספיק חזק?
ואולי הוא דווקא נשמע מהסס כשזה לא כך?
ואולי זה משהו בטון?
ואולי אני פשוט לא אומרת את המילים הנכונות...
מדהים בעיניי וגם היא
די לוויתורים, די להתלבטויות
מספיק עם הפחדים
לא רוצה יותר לעמוד במקום
כמו פסל קפוא
רוצה חיים
לשחות, לרוץ, לקפוץ
ליפול ולקום
אבל לא לעמוד במקום
היום קיבלתי SMS מאחי
"xxx בהריון"
חייכתי ידעתי שזה יגיע
מחר האחיינית שלי תהיה בת שלוש
והנה עוד אחד בדרך
מי היה אומר שאחי יבנה משפחה
הוא שתמיד היה ילדותי כל כך
אני שמחה וגם קצת מקנאה
או הרבה מקנאה
מפחיד אותי להגיד את זה לעצמי
זה כמו לראות את עצמי מול ראי
הוא בצד השני ואני פה
זה ראי שמראה את השוני
שמזכיר איפה כל אחד עומד
מה כל אחד עשה ולא עשה
על מה כל אחד וויתר....
וזה מפחיד
יותר מידי מחשבות עושות אותי עצובה
אז הולכת לישון עם העצב
ארדים אותו טוב טוב
כדי שמחר בבוקר
הוא לא יתעורר יחד איתי
הממזר הורס ערב נעים שכזה
לילה טוב
היום ראיתי זוג
היה אושר במבטים שלהם
היה רוך בין אצבעותם כשהחזיקו ידיים
ואהבה
הרבה אהבה בהיותם הם יחד
היום ראיתי אהבה
אני רציתי גם
רק קצת ממנה
ולפתע העזתי
וגנבתי מהם
רגע אחד של אהבה
אחרי האופוריה
אחרי קצת סקרנות
אני אדישה
שום דבר לא מעניין אותי
הכל אותו דבר
הכל ריק
אף אחד לא באמת נוגע
לא בי, לא בעצמו
כולם מסתכלים
לא באמת רואים
אני עייפה מלנתח את עצמי
מהמבוך הזה שיש לי בפנים
מלא להבין מה קדם למה
למה הדברים הם כפי שהם
אני עייפה נורא
הראש, הלב, הגוף
הכל עייף הערב...
היום אני כותבת ומוחקת
מוחקת ושוב כותבת
מחפשת בתוכי הסברים
מנסה להביא אותם לפה
במילים
מי אני
מה אני
למה כזו
מבולבלת לפעמים
אני קוראת פה דברים
קשה עם חלקם
מאוד קשה לי
שואלת את עצמי מה אני עושה פה
נמשכת נורא
ובו זמנית זה דוחה אותי
מבולבלת
