היום עלץ ליבי, לא, לא איתרתי את גבר חלומותי כאן ולא מצאתי בוטן מזדמן בשקיק של גרעיני אבטיח (ותודו שזה מקור לחיוך), אבל התקבל מאמר שלי לפרסום בכתב עת יוקרתי, אמנם אצטרך לערוך אותו מחדש וצפויים לי ערבים ארוכים של עבודה קשה, אבל... שיואו... כמה חרדתי שישיבו פני ריקם וכמה התפללתי לרגע הזה... אושר!
האם לכל סיר יש מכסה?
הדיאלוג ב"כלוב" מסובך, לעיתים נראה חסר סיכוי, הפניות בתיבת הדואל נערמות וקשה לתהות על קנקנם של הפונים. ונניח שאני משיגה כבר את המידע הסמוי של השילוש הקדוש: גיל, מצב משפחתי ומיקום, מה אז באמת ניתן לדעת על הצד השני?
הם חותרים לטלפון ואני רוצה חבר לעט.
ובכלל, אני עוד לא מחפשת, בהן צדק!
התקיעות בדיאלוג, המבוא הסתום, כמו כביש ללא מוצא, אני משיבה פנים והם נעלבים במידית, מעלה בי את השאלה האמנם החוזה כאן הוא "שקעים לכל קמריך"? היש בנו יכולת לספק זה את צרכי זו, או שמדובר בשני קווים מקבילים שלעולם לא יפגשו?
גם האפשרות לאסימפטוטה מולידה ממני אנחה.
נראה שיש פה שני מינים: סאביות ושולטים והם לא, הם לא ולא ולא - סיר ומכסה, כל אחד מהם דובר שפה אחרת, מגדיר מטרות שונות, חולם תרחיש נבדל, מפנטז על סיטואציות אחרות.
פעם מזמן נפגשתי עם הדום המיתולוגי בקניון שבעת הכוכבים, הוא היה מחוייך במיוחד באותו יום כי קיבל המחאה ראשונה על מיזם עסקי שהגה. לפני הכל ביקש ממני להמתין רגע ונכנס לסטימצקי ויצא משם עם ספר: "סלמון הספק" לדאגלס אדמס. היום פתחתי כדי להזכר בהקדשה שכתב לי עליו.
אXXXX
אם את זוכרת,
אי אפשר שהשאלה והתשובה יפגשו אי פעם,
אבל תמיד אפשר לנסות,
אXXXX
דווקא הבנתי, הוא מתכוון למדריך הטרמפיסט לגלקסיה, לשאלה שנשאל המחשב הגדול, השאלה שהתשובה עליה היתה סתומה -42
סדרה נהדרת, והמוטו שלה עוד יותר-
בלי פאניקה!
