מחפשת את ארט וונדלי

קשה לשמוח בימים  אלו, על העליזות מרחפת  כצל כהה הידיעה שבבית הסמוך  א.נשים בוכים על ילדיהם

ובכל זאת

היום לפני ארבע שנים התחלנו מסע משותף

הוא כותב את המוסיקה ואנחנו מנגנים יחד, כל אחד בכליו.

איזה צליל יצרנו יחד וקומפוזיציות חדשות, הרמוניה

אני מסתכלת אחורנית.. מי היה מאמין שנעשה כזאת דרך?

הCV שלי נראה אחרת לגמרי.

מאסטרו!

אני ברת מזל לנגן איתך.

ולהיות למרגלותיך

הייצוג של בדסמ במדיה מבאס אותי

בשבוע שעבר צפיתי ב..מי בא לסעוד.. אחת מחמשת המארחות היתה מלכה. 

מישהי נעימה, נבונה ועמוקה.

וכשסיפרה על תחביבה נשאלה מידית ובלגלוג- את חוטפת או מחטיפה?

זה הדימוי והוא לא השתנה הרבה מאז הסרט "כבלים" של אריק איינשטיין צופה בגרמניה במחוך צועקת "שנל" "שנל" ומצליפה בשוט רב זנבות.
 

הדבר העדין והמופלא הזה שיכול לקרות בקשר בדסמי, את זה אנחנו לא מצליחות להעביר.

היו לי כמה שבועות קשים בצער גידול הורים והאדון שלי נהג אלי דרך פקקים ארוכה.

ישבנו בקפה מהולל מאפים ואחרי כמה דוגמיות, לקח קיסם מהכלי במרכז השולחן ופרס את זרועי, ושם על הצד הפנימי שיחק איתי איקס-עיגול

וניצח, שוב ושוב.

עורי האדים ופי נמתח בחיוך.

קשה להסביר זאת.

בפעם האחרונה שביקרתי אצלו

היה זה אחד מימי המזג אויר העכור והלא ברור.

 האויר היה חם וסמיך כחמאת בוטנים 

יצאנו למרפסת לנשום

כל העיניים עלינו. השכנים.

הוא חופן את שדי החוצה ובודק האם האות שחרט עלי, עדין במקומה.

כמו אבשלום בן המלך הבוזז את שפחות אביו על גג העיר.

ואז קרעו את השמיים ברקים 

ונשמעו רעמים

וגשם נהדר ניתך עלינו 

והאויר נהייה בשום וקסום.

   בואי נספוג השראה מהספסל של ביאליק,  הוא אומר לי, שעת בוקר מוקדמת ואנו צועדים נמרצות

 והנה גן

לא יאומן

גן

טרסות במורד הגבעה  עם מזרקות מים, שנות השלושים הוא אומר לי, איזה פלא פלאים נמצא כאן באמצע רחובות מפוייחים.

ובעודו מספר לי איך ביאליק היה יושב כאן וכותב, קבוצת נשים מתרגלות יוגה מתיצבת מולו, 

תנוחת השפחה

ואחכ

תנוחת הכלב המביט לירח

מול האדון

נגעתי בספסל האבן הצונן של המשורר

התקנאתי

בנשים הגמישות

לא במשורר

הכרת תודה היא דבר חשוב ביותר

שלש שנים שאנו יחד, אני למרגלותיו, הוא מעלי,

זה הסדר הנכון,

של החיים בעולם עם אדון יחיד במינו.

במסע אלף הימים עברנו קורונה, נישואין, גירושין, מעברים, משברים, אכזבות ושמחות.

והרבה אהבה לאדם ראוי

אנחנו ממשיכים בנהר החיים, 

מאורך אני זוהרת ובצילך אני נוסקת מעלה

    בעודי בוחנת בעיון מגירה במטבחו, מנסה לאתר מכסה,

נשא האדון קולו  ואמר לגבירה שלצידו:

אני!  הולך לעשות ... כזה יום כיף  לשפחה שלי 

אקח אותה למקס סטוק ואקנה לה ערימה כזאת ( מרים זרועו מעלה) של פלסטיקים

הדג של האדון

הכותרת ישועית במקצת, האמת היא שהכוונה לשני מתכונים

בפעם הקודמת שביקרתי אצל האדון הוא הכין לי פילה מושט בתנור.

כך עושים: מפשירים ומאפשרים לדג להגיר את כל מי הקיפאון, שוטפים ומנגבים בנייר מגבת ואז מזליפים עליו לימון סחוט, קצת מלח ולתנור

. זהו פשוט, לבן, ונקי מרעשים.

ליד זה הוא חתך בסכין סלט חמישה צבעים ברבועים כמעט מדויקים

השבוע כשביקרתי, הבאתי איתי בצידנית את תשובת הנגד, לברקים שלמים, נקיים ופעורים, כמעט כמוני.

ובמטבח שם עמדתי ומילאתי את הפתח לאורך הגוף בכוסברה, ענפים שלמים, יש לדחוס צרור שטוף וסחטתי מלמעלה ליים, זו העונה של הלימונים הירוקים.

את מה שנשאר חותכים ומניחים עם הקליפה מעל הלברק, קצת שמן זית ולתנור. מאה שמונים מעלות חצי שעה בערך, תלוי בעובי הדג.

הגשתי לצד פריקי בפלפלים קלויים ( הפלפלים קודם על הכיריים, חותכים, ואז במחבת קצת שמן זית, מקפיצים ובסוף מטפטפים חומץ בלסמי).

 כל חיי אני מתלבטת, מה יותר עדיף? הדג השלם מסעיר  ומאתגר.. אבל הרבה זמן עובר בהתעסקות ובזהירות,וסכנות ועצמות ואצבעות דביקות.

מצד שני הפילה, זה ישר, טהור, תמציתי, לבן ולענין אבל בלי  טקס.

אני אוהבת טקסים אז שמרנו אותם לקינוח

 היה עונג מיוחד

וְאָז אַחֲרֵי שֶׁנִּגְמַר וְעָשִׂינוּ קָפֶה, הִיא נִכְנֶסֶת לַסָּלוֹן,

וְהִיא צְעִירָה מִמֶּנִּי בַּחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְפָחוֹת וִיפֵיפִיָּה מִמָּאגָזִין, וְהִיא שֶׁלּוֹ.

כְּשֶׁאָנוּ מִתְחַבְּקוֹת הִיא פּוֹתַחַת בִּמְיֻמָּנוּת שֶׁל יָד אַחַת אֶת הֶחָזִיָּה, שהרגע סגרתי, וְאוֹמֶרֶת

עַכְשָׁו, הַתּוֹר שֶׁלִּי!

הוּא הָיָה בּחוּ"ל אֲנִי היתי בּחוּ"ל

כְּשֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ הִתְחַבַּקְנוּ אֲרֻכּוֹת

אַתְּ יוֹדַעַת מָה לֹא טָעַמְתָּ הַרְבֵּה זְמַן?

  בּוֹאִי הֵנָּה, עַכְשָׁו תְּנַקִּי אוֹתִי מִמֶּנָּה

:-)