אחרי האקס מיתולוגי היה לי אדון תקופה לקצרה של כמה חדשים, להלן, ק'.
זה לא התמשך כי מהר מאוד נוכחתי שאני חלק מכמה וכמה ועוד ידו נטויה. ומשום כך לא הונח עלינו " פעמון הזכוכית" בלשונה של כהנא-כרמון. אחרי תקופה נפרדנו, העברתי אליו את פוליסות הביטוח שלי ונשארנו בידידות חמה עד היום.
הוא גם נתן לי את הדבר שאני הכי רוצה וצריכה.
לא, זה לא משהו שקשור בסקס,
מצטערת לאכזב.
זה היה מאמר עם עמית שלו, נניח בנושא של... "קרנות הון סיכון". זה לא התחום שלי, עשינו משהו אינטרדיסציפלינארי, שהתפרסם בכתב עת בעברית שאינו שפיט ובכל זאת שורה יפה ברזומה.
ק' הוא מענטש.
בכל זאת, לרווחת ששת הקוראים שלי, הנה סצינה קטנה מאותם ימים.
המקום- בית הקפה בכניסה לאוניברסיטת תל אביב , היה לו שם אחר אז. נדברנו להיפגש לצהריים. השמש בהקה באור צהוב וצורב, הוא הגיע עם עמיתה. חיפשנו שולחן לשבת והוא נעצר ליד אחד דביק במיוחד. כאשר התישבנו העירה העמיתה שנורא מלוכלך כאן ובואו נחפש מקום אחר.
לא, עצר אותה, נטר תנקה את זה!
תביאי מטלית ואת הנוזל הכחול הזה ששם. הורה לי.
פני התאדמו והאזניים שלי צילצלו ולהטו מבושה. מיהרתי לכסות על אמירתו בהפרזה ובקול רם
" בטח, בטח, בשמחה! הנה אני מיד מביאה משהו לנקות",
כאילו מדובר באיזו נדיבות והתגייסות קולגיאלית ולבבית שלי...ומיהרתי לתחנת המלצרים.
כאשר שלחתי ידי למטלית הצהובה, עצרה אותי מלצרית והתלוותה אלי.
כבודי נשמר אבל בסעודה ישבתי כאילו על כלונס.
רק אחרי כן, בשלב הקינוח הבנתי שהעמיתה היא חברה ב"כת שלנו".
על מה שקרה אחרי כן עם שלשתינו, בפוסט אחר, אני צריכה לעבוד.
