לפני 7 שנים. 27 ביולי 2017 בשעה 8:31
אחרי שא' מת בנסיבות עצובות, החבר הכי טוב שלו נכנס לחיי
זה קרה עוד בטלפון, התקשרתי להודיע הבשורה הקשה,
וכשהבין מי מדברת השתרר חיוך בקול שלו, חיוך עם חיבוק רחב כזה.
ואז הודעתי ואז היתה דממה שחורה, כמו שמכבים טלוויזיה בפתאומיות.
בתום החודש אמר לי בואי כבר, ובאתי. אבל רק לביקור חטוף, רציתי לדבר על א' ולרגל עוד פרטים, וגם....
היה שם איזה רגע קצר שאני חוזרת אליו בזיכרון בלילות, אסף את ידי וזרועותי בכוח רב מאחורי גבי, חדר לתוכי ולחש באזני
" את רק מדמיינת שאני גומר וזה הסוף... אמרת שבאת לשעה, וכאן תהיי,ככה, שעה!"
אני מחייכת כשאני נזכרת ברגע הזה, הוא כמו החיים נגד המוות, האצבע המורה שלי עושה בו שימוש.
