כשהוא נכנס לחדר השינה שלי, אני ממהרת לחקור אותו על החבר המת שחיבר בין שנינו, בחייו ועוד יותר במותו.
השמעת משהו על הילדה של א'? ומה שלום הוריו?
אולי אפשר לדחות את השיחה הזאת לאחר כך? הוא שואל בווליום נמוך וקודר.
זו גערה, הטון הזה חדש לי ממנו, אז הגבות מורמות והמחושים שלי מתעוררים בסקרנות קשובה.
הסאב טקסט הוא , "התרכזי נא עכשיו בסיפור הזה שביננו ולא בסיפור הקודם",
אני מתפשטת לאט.
אז נעמד מאחורי, אוסף שיערי הארוך בכפות ידיו, ומודיע
"היום אני אגמור בכל שלשת החורים שלך, איפה את רוצה שאתחיל?"
אני מסתובבת , פני אל צוארו, שערי מתפזר, מחייכת בבושה,
" אני סאבית", אתה בוחר! לי אין say, מתכנסת מאחורי הסטטוס הפאסיבי שלי, וזה כמובן שקר
יש לי העדפות, אבל אני לא מסוגלת לומר לו איך ואיפה בדיוק אני רוצה שיגע בי.
זו מן שאיפה בדיונית שהוא יצליח וידע בלי שאני אגיד,
שכאילו אם אני אומרת, כבר לא אוכל להפיק הנאה
כמו שאסור לגלות משאלות בעת כיבוי נרות על עוגת יום הולדת, פן לא תתגשם.
