אני מרגישה טוב יותר, כבר יומיים, איזה רווחה, אנחה, לאל תודה.
קצת חוששת שזה צעד תימני של אחד קדימה שניים אחורה, מקווה שאתמיד.
מיד חופרת בתוכי לברר למה זה? מה קרה שפתאום הפציעה השמש מתוך חשיכה ארוכה.
הנה התשובה באחוזים:
1. הזמן שחלף, כמו השיר של טונה "גם זה יעבור", הסכנתי עם המוות, קברתי את הגופות (לפחות 60%).
2. המילים שההוא כתב, מסגור אחר... לא נכבה, תמיד היתה לו השפעה מעצבת עלי (5%)
3. המשפטים שאמרתי לעצמי, עבודה עצמית נחושה ושעות שעות ביוטיוב, קורס על פסיכולוגיה חיובית, (5%)
Positive Psychology 1504: Harvard's Groundbreaking MOOC
4. גלולות אסטרוגן נהדרות (פרוגילוטון) רופאת הנשים הבטיחה לי שזה יעשה את העבודה (10%)
5. המאהב הנוכחי, שאומר לי משפטים מתוקים כמו :מחר חמודה, בואי מוקדם ככל האפשר והשארי כמה שיותר.
מצמיד אותי לגופו בחיבוקים ארוכים שממוססים את הקור שבליבי. (10%)
6. החזרה הביתה ממקום קפוא, בוסט לנשמה, היה שווה לנסוע רק כדי לחזור (5%)
7. השמש הנפלאה שזרחה היום. (5%)
מאה אחוז כיף
