זו סצינה בידיאסאמית חריפה שהתקיימה בשבוע שעבר בעיר אבל לצופה יהיה קשה להבחין בכך, כי ההתרחשות היא כמעט זעירה.
הsetting הוא חדר במרכז תל אביב, גבר ואשה, ישובים בחדר על שתי כורסאות המתנה עגולות, זה מול זו. המצלמה נעה לסירוגין בין פניו לפניה.
הגבר שואל בחופשיות שאלות כלליות את האשה, קלוז אפ על פניו, הוא צעיר, לבבי ונינוח.
האשה שלפניו היא מבוגרת, קדורה ולחוצה, היא מתאמצת להוציא משפטים שלמים מפיה אבל לא מצליחה, כי כל אמירה מלווה בהתנשפות.
כשהמצלמה מתרחקת מעט למדיום שוט, רואים ששמלתה מופשלת למתניה ורגלו בוטשת בין ירכייה " אז מה? את תמיד באה ככה?"
לא... אני לא.. אני דווקא.. היא מתאמצת לארגן תשובה ולשמור על מראה מכובד אבל כף הרגל בערוותה אינה מניחה לה לקחת אויר ולהשלים המשפט.
הרגל רגע נועצת בה יתד כאב ורגע שני מלטפת בעדינות וכמות הנוזלים שם עולה מרגע לרגע. עוד כמה דקות חולפות והאיזור כולו נהייה ביצה טובענית,
בתחילה הערווה נהיית רכה יותר, האשה חושבת על כריות חימום למיקרוגל מפלסמה, בצק רך וחם. אחר כך התחתונים מתעבים מנוזלים, האשה מתביישת.
המצלמה עוברת ללונג שוט, האשה מנסה להזדקף ולסגור את הברכיים, אבל כף הרגל שלו מפליקה חזק לירך, צליל חבטה נשמע בחדר והיא נשמעת לסימן,
מפשקת את ברכיה ונקווית לתוך שלולית למרגלותיו.