לפני 4 שנים. 11 במרץ 2020 בשעה 6:26
ישובה על ספסל איתו בגינה ציבורית,
ואני, כמו מכונה של בועות סבון
חיוך מטופש על שפתי ואושר בלתי פוסק נובע כמעיין.
והרי אושר לרוב רגעי ומתנפץ אחרי שניונת וכאן במחזוריות הוא נובע מבית החזה.
ועוד בועה בצבעי הקשת מתנוצצת ועוד אחת ועוד אחת
וזה לא מפסיק, שעות כמו המכונה הזאת, כל נשימה ונשיפה מתעגלת לבועות צבעוניות שמרחפות באוויר