|
|
|
לכבוד יום האישה קבלתי מאדוני סשן הולם ומפנק:
עומדת .ידיי קשורות מתוחות כלפי מעלה לשרשרת מהתקרה כך שאיאלץ לעמוד על קצות האצבעות.
לפתמות שלי מחוברים אטבים שלכל אטב מחובר חוט שקשור לשרשרת רחוקה, מולי, כך שכל תזוזה שלי מושכת את הפטמות הכואבות והלחוצות שלי ומכאיבה עוד יותר אבל אי אפשר שלא לזוז כשעומדים כל כך הרבה זמן על קצות האצבעות...
איך הוא ידע שלמתנה הזאת פיללתי ...
תודה לאדוני האהוב כל כך.
שהמגע הפיזי הכי טוב שחוויתי בחיי הוא המגע של אדוני:
חזק, עוטף, חונק, מכאיב ,
מגע אוהב ושולט , דורש ומעניק.
מצד אחד רועדת מתשוקה , צורך ורצון לעוד ובו זמנית מתמודדת עם כאב שמענג את אדוני וגורם לי
לתחושות פיזיות בלתי נשלטות.
הללויה.
זקוקה לך,
אוהבת אותך. מאוד.
תודה על שהחזרת אותי לכאן.
אוהבת כל כך את אדוני,
לא משנה איך ובאיזה מצב הוא תמיד מוצא את הדרך ללוות אותי.
מעריצה את אדוני,
לא משנה כמה קושי יהיה ,תמיד ימצא את הדרך לייעץ , לפתור, לגרום שדברים יראו לי יותר קל.
איך ממרחק גורם לי להרגיש כל כך שייכת אליו, כל כך נשלטת .
מתגעגעת כל כך לאדוני,
לחיבוק , למגע, לכאב, לשליטה הקרובה, אליו !
מתגעגעת כל כך לאדוני.
שרק יהיה לי בריא , אדוני
מהרגע ששער הכלוב ננעל אני גולשת לי אט אט לתחושת ריחוף נפלאה.
מוזר הספייס הזה שנגרם לי מעצם המיקום.
חגגנו . שמפניה, שוקולד,מתנה. ואני בתוך הכלוב... מולו.
(מסתבר שחיים שלמים יכולים להתקיים דרך הכלוב ... 😃
שלב ועוד שלב, בין לגימה ללגימה, בהדרגתיות מופתית, אני מוצאת את עצמי נעולה פיזית בתוך הכלוב הסגור.
הידיים מקובעות , הצוואר מקובע, הרגליים מקובעות... ואם אני מעיזה לזוז, אני מכאיבה לעצמי...
כולי שלו.
חוסר אונים מוחלט.
משחק בי כרצונו. ואני, כואבת , מתענגת, מענגת ,נרטבת ממקום כל כך נמוך וטוב.
אוהבת את חוסר האונים שלי מולו, אוהבת את היותי כלי בידו, אוהבת להיות במקום שבו השליטה שלו בי מוחלטת.
יומולדת, חגיגה.
תודה אדוני,אהבה גדולה.
כמה שברירי כל מה שסובב אותנו , התכנונים , אנחנו !
כל כך כועסת ומתוסכלת על מי שגרם לי להבין את זה היום בצורה כל כך לא נעימה.
שבת שלום
צברתי עונש...
עד עכשיו - 13.
הצטבר בלי כוונה.... הצטבר.
אדוני לא יוותר. דורש ומקפיד.
שום עסקת חבילה לא תעזור לי כאן.
פוחדת.
שונאת עונש.
גם אדוני.
לא הבנתי ,האמנם יכול להיות לי טוב כל כך עם הכאב העצום שחוויתי ?
כאב מסוג אחר , חדש , שלא הכרתי.
כאב , שמצד אחד כל כך כאב ,הכי כאב שהרגשתי איי פעם
ומצד שני הביא אותי לעוצמת ריגוש ועינוג שכמוה לא חוויתי מימיי.
אדוני מאלף אותי ,מלמד אותי,כל פעם עוד קצת לכאוב בשבילו ואני מתמכרת.
כשאני משחזרת את התחושה אני ממש מרגישה אותה עוברת בתוכי, מתגלגלת, מכאיבה ומענגת.
שפחת הכאב שלך.
נענשתי. והכי נורא שכמעט ולא נפגשנו בגלל ההתנהגות הזאת.
נענשתי על התנהגות לא ראויה.
זה כאב מאוד , אבל הכאב הפיזי היה זניח לעומת המחשבה המייסרת שהבאתי את אדוני
למצב שגרם לו להעניש אותי.
שילמתי את חובי לאדוני.
העלבון , הקושי, הכאב שבעונש מאוד משפיל , מגדיר מיידית את הגבולות.
זקוקה מאוד לגבולות המוגדרים האלה עם אדוני.
אוהבת כל כך להיות שפחתו. שפחתו ולא סאבייתו.
מזל טוב לאדוני האהוב.
היום !
אוהבת, זקוקה, כרוכה , חושקת , מתענגת , כואבת , סופגת , מחונכת,
אותך, לך , אחריך , בך , ממך , אותך , ממך , בזכותך,
אדוני.
