כותבת מכאן...

כשכואב משהו.... אבל באמת כואב, כאב פיזי אמיתי בגוף... הכל מסביב הופך להיות שולי.
כבר שבועיים בערך אני עסוקה בכאב. כאב שלא מבחירה, כאב מטריד שמנטרל אותי מהמון משימות ופעילויות יום יומיות שעד אותו רגע, לפני שהופיע, אפילו לא חשבתי שאפשר אחרת. משימות שלא השקעתי בהן אפילו שבריר של מחשבה. שהיו שגרת חיי.
ביקרתי את המעסה . מסאג' רפואי, רפלקסולוגיה , כל דבר שאולי יכול לעזור ולהקל. זה כאב. לא כאב שאוהבת. הדבר היחיד שעזר לי לעבור את זה בלי להרביץ לו בחזרה 😄 היה דמיוני שהפליג לו כששכבתי על מיטת הטיפולים וכשישבתי על הכסא המיוחד שלו ,כשראשי תקוע בתוך טבעת חלולה
ואני מפנטזת את עצמי קשורה , ללא יכולת תזוזה כשאדוני עושה בי כאוות נפשו.
כל כך זקוקה לתחושת הכאב מרצון , דווקא עכשיו. כאב מענג, לספוג כאב עבור אדוני.
נפגשנו. למרות הכאב, למרות הקושי הפיזי . בגלל הגעגוע , בגלל הצורך שלי להרגיש שוב את הכאב האחר. הכאב שלנו.
זה כאב - כאב של הנאה
זה כאב - כאב של צורך
זה כאב - כאב של ריצוי
זה כאב - כי אוהבת אותו
הוא הכאיב ! אבל עם המון רגישות ואהבה ודריכות למה שהגוף שלי יכול להכיל כשהוא כואב את עצמו.
הוא , אדוני.