דברים התגלגלו כמו שהתגלגלו...
אבל לעמוד מהצד ולשתוק...זה לא ממש באופי שלי...
וחוץ מזה...למה שאני אעלם?
לתקופה מסויימת בעלי "הסכים" שיהיה לי אדון
אבל לא כך הוא התנהג בתכלס...
רוב השירה הדכאונית שכתבתי בסיום הבלוג הקודם
היתה בעצם תוצאה ישירה
של מה שעבר עליי בבית
הוא לא יכל לשאת את המחשבה שרגשותיי כרוכים בגבר אחר...
זה הפריע לו יותר מההיבט הפיזי..כאב לו הקטע הנפשי והרגשי...תקראו לזה מנטאלי...
היו לו התקפות קנאה היסטריות...
ובזמן שלא היה בהתקפת קנאה, הוא פשוט חיזר אחריי בטירוף
כאילו לפצות אותי על 20 שנה של חוסר...
הוא הוכיח לי את עצמו ואת אהבתו אליי בכל דרך אפשרית...
אבל אכל את עצמו מבפנים...
ואני שמעולם לא הבעתי חרטה על עצם הבגידה בו
התחלתי להרגיש אשמה ...על זה שהוא מתאמץ כל כך להוכיח לי שרק הוא האחד בשבילי...
כל פעם ששאלתי אותו אם הוא רוצה שאוותר על העניין
הוא אמר שזאת תהיה רק החלטה שלי
כי הוא מכיר אותי מספיק טוב, ויודע שאם זו לא תהיה החלטה שלי מרצון
אני אמרר את חייו...(מכשפולה...מה לעשות 😄 )
אבל הוא פשוט לא יכל לעמוד בזה יותר
ולבסוף פשוט ביקש ממני מפורשות
הבטיח הבטחות, והציע הצעה שאי אפשר לסרב לה...
לשקם את חיי הנישואין שלנו...כולל התיבול הזה...(מצא חן בעיניו)
אז אדון שלי הוא לא יהיה...
כי אנחנו במשך 20 שנה...גדלנו ביחד ובנינו בית
ומבחינה מנטאלית...אין לו שום זיכה להיות אדון שלי
אבל זה בהחלט תיבול מעניין לסקס...
ולך איש יקר..תודה על הכל...
היו לנו זמנים יפים ביחד
היו גם זמנים של חשש ופחד
היו רגעים יותר או פחות נעימים
וחבל שזה נגמר בצלילים טיפה צורמים
אני לא מתחרטת על שום דבר שאיתך עשיתי
זה היה שווה , רק בשביל לומר שכן ניסיתי
אז לתקופה קצרה , רעיתי בשדות זרים
ובדרך לביתי קטפתי "תבלינים" נהדרים
ועכשיו אני חוזרת יותר שלמה לעולמי
לביטחון , לשלווה + תיבול ב"דסמי...
חוזרת טוטאלית לאחד שהוא בעלי
חוזרת בגדול למונוגמיה היקרה שלי.
"החיים הם רצף של זכרונות ורצונות"
פינה קבועה בלבי שמורה רק לך.
לפני 18 שנים. יום ראשון, 25 במרץ 2007 בשעה 3:53