שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

ה(ע)קרב החוקי!

הגיע הזמן להעביר להילוך חמישי
ללחוץ על הגז
ולנסוע ישר

דרכים צדדיות מאריכות את הדרך לאושר
וברוב הפעמים סתם לוחצים פול גז בניוטרל...

העיקר ארבע גלגלים ומנוע שפועל..
ולא לשכוח למלא את המיכל...

חחחחחחחחח
לאחרונה אני מתחברת לצד הטכני שלי :-))))
לפני 16 שנים. 1 באוקטובר 2007 בשעה 17:38

זה שהשמיים נושקים לאדמה
הם שתפסו אותי לא מוכנה...
זאת השמש ששוקעת בדממה
מביאה דימדומים לנשמה...
זה שהערב יורד יותר מוקדם
זה הסתיו בן - אדם...
זה שהחושך מכסה את העולם
זה שהקיץ שוב נעלם...

זה עושה אותי קצת עצובה...

הגיעו ימי התה החם
המרק המהביל
ימי הגיפופים
וחום הגוף שמעפיל
עם הליטופים
על כל סערה וכפור

ואומנם אחרי הגשם
יש ריח של אדמה רטובה
והוא שמחכה לי בעצם
בתוך שמיכה חמה
מזכיר לי שיש כאן אהבה

אבל בכל זאת
אני קצת עצובה

לפני 16 שנים. 21 בספטמבר 2007 בשעה 3:09

ממך בעלי האהוב
רציתי לבקש סליחה
סליחה על שפגעתי בך
סליחה ששיקרתי לך
סליחה שבגדתי בך
סליחה שהסתרתי ממך
סליחה שלא הייתי אמיצה
לשתף אותך בפנטזיותיי
סליחה שגרמתי לך
לפקפק בעצמך..
בעקבות המרדף אחרי חלומותיי...


ומעצמי אני מבקשת סליחה...

סליחה שבחרתי בדרך צדדית
בשביל לפתור בעיה הדדית
סליחה שרעיתי בשדות זרים
וגם על איך שהסתפקתי בפרורים
אותם פרורי רגש ופירורי תאווה
שלמעשה מעולם לא הביאו את האהבה
אותה אהבת אמת בסיסית אך נסתרת
סליחה שחיפשתי אותה בדרך אחרת
אותה אהבת אמת מיוחלת
שלראות אותה לא השכלתי
ושבעצם תמיד אותה קיבלתי
ולמזלי עדיין מקבלת.


עכשיו אני כבר יודעת...
על סף הדלת...
ההחלטה הפשוטה ביותר לעשות
היא :
או לצאת...
או להסתובב ולהישאר...

סליחה שחציתי גבולות!


לפני 16 שנים. 27 באוגוסט 2007 בשעה 4:23

הוא: "אוהב אותך יפה שלי"

היא: "אתה גנוב מהתחת"

הוא: "מהתחת שלך"

היא: יא טורקי אחד...חחח"

הוא: "טורקי טורקי...אבל אוכל תחת במקום בורקס"

בשלב הזה קמתי מהמיטה בחדר שינה...הלכתי עדדדדד ל......סלון
ואמרתי לו שאני חייבת לנוח והוא מפריע לי עם הSMSים שלו.....
:-)))))))

הבת שלי הבכורה <היא חיילת> נקרעה מצחוק וקבעה ש "אתם שני משוגעים"

לפני 16 שנים. 23 באוגוסט 2007 בשעה 4:52

בערך פעם-פעמיים בשבוע
לאו דווקא ביום קבוע
לא בגלל שזה חובה
אלא סתם מתוך תאווה...

מדובר בסקס? עולה המחשבה...
וזה אומנם פינוק
שאכן מביא לסיפוק
אך בעצם מדובר על..
שוקולד, גלידה או חלווה...

:-)))

לפני 16 שנים. 23 באוגוסט 2007 בשעה 3:49

אין מתכון לאושר
ואין מחיר לאהבה
אין זה תלוי באדם אחר
ואין זה תלוי בסביבה

האדם צריך את חייו
לאחוז בשתי ידיו
להפוך חלום למציאות
וללמוד מכל טעות

לתקן את מה שניתן
ולא לאמץ אשמה
לעמוד ניצב ואיתן
ולצעוד רק קדימה

אנו מתוכנתים לסלוח
וגם לקחת אחריות
וגם אם קשה לשכוח
לפחות קיימת מודעות



לפני 16 שנים. 22 באוגוסט 2007 בשעה 3:34

היו תקופות בחיי שחיפשתי להרגיש את הכאב שבאהבה...
לאו דווקא בהקשר של בדס"מ...
לכאוב את האהבה באופן כללי
לתהות איפה הוא?...
מה הוא עושה עכשיו ועם מי?...
לחשוד בו...
להתעמת איתו על זה...
לדאוג למה הוא לא מתקשר...
לחשוש מפני פרידה צפויה...
לחיות בחרדת נטישה בלתי נגמרת...
כי הרי לא יכול להיות שזו לא אהבה מצדי
עובדה שכואב לי...לא?!
זה הכל היה חלק מהעסקה
זה הכל היה על מנת להרגיש את עצם ה"אהבה"
כאילו שבלי זה לא יכולתי להרגיש קודם...
מן סוג של מקפצה לרגש...
מן סוג של תחזוק ההרגשה של סערה וריגוש...
מן סוג של פולניות מסויימת (ויסלחו לי הפולנים שמוגדרים כך על פי מוצאם)
שכשהכל מושלם...אז משעמם?
ושבעצם לא יכול להיות שהכל כל כך טוב...
כאילו שאהבה חייבת לבוא עם כאב...מי אמר שזה צריך להיות ככה?!
אז זהו...
נגמלתי מהמסכנות והאומללות הזאת
אני נהנית מ"שגרת" האהבה הבטוחה שלי עם בעלי
אחרי כל מה שהצפתי את עצמי מבחינה רגשית
אני יותר מכל זמן אחר בחיי
יודעת להעריך את מה שנקרא בפי רבים
"שלוות הנפש"

לפני 16 שנים. 1 באוגוסט 2007 בשעה 15:12

חזרתי לתומי מהעבודה היום....
דלת הכניסה היתה נעולה מבפנים....
צעקתי לבן בן ה11 שיפתח מיד את הדלת...
הוא פותח את הדלת בפנים סמוקות...
אני רואה את כל הג'מעה שלו יושבים ליד המחשב..."משחקים בתמימות" באיזה משחק מחשב...
עאלק...
אני שואלת אותו "מה פתאום אתה נועל את הדלת?"
הוא מחייך בחיוך שמסגיר דבר עברה כלשהוא...
אני מכריזה..."יאלללה קדימה להתפנות"
הילדים בשקט מופתי יוצאים...
אני נחה את הסיאסטה הקבועה שלי לפני עוד עבודה נוספת...
קמה, הפרוטוקול הרגיל......
החברים ההם שעטו על המחשב קודם באים לקרוא לו לכדורגל...
הוא יושב לידי בחוץ לנעול נעלי ספורט..
אני עדיין מעשנת קפה...
אני שוב שואלת " למה נעלת את הדלת? הסתכלתם במחשב במה שלא צריך?"
הוא מחייך במבוכה...לא עונה...הולך עם חבריו
אני נכנסת לבית בודקת הסטורית מחשב ...הופה....היו דברים מעולם.
נוסעת לעבודה ...חוזרת ...רואה אותו בחוץ עם החברים שלו
עכשיו אחרי שאני יודעת בוודאות....
"חברס, סקס באינטרנט?! לא אצלי בבית, הבנתם!?"
הם מסמיקים ומתחילים להשמיע תירוצים..."לאאאאא....ב...ג...."מגמגמים
אני מחייכת....
"וחוץ מזה סקס לא כותבים בש' וב ז'...." (גם ניסיונות האיות נשארו בהיסטוריה)
הם צוחקים...מובכים...
"אני מרימה אצבע מורה...ושוב אומרת בשקט..."לא אצלי בבית"
ונוסעת הביתה...
חושבת לעצמי בראש....שיט...אשכרה מזדקנים אההעעע.....


לפני 16 שנים. 31 ביולי 2007 בשעה 16:16

חתמנו בליבנו חוזה חדש
חוזה של אהבה
ובשבילנו הוא יותר מקודש
אפילו מהכתובה

מילים שאמרנו בעבר הרחוק
רק כדי לצאת ידי חובה
קיבלו משמעות במובן העמוק
יותר מכל מילה כתובה

עכשיו אני יודעת בוודאות
שאתה האיש של חיי
איתך חוויתי את המציאות
איתך מימשתי את חלומותיי




החיים הם דרך תלולה
מלאה בסלעים וטרשים
אך למרות שהיא לא קלה
היא בהחלט מלאת ריגושים

לפני 16 שנים. 26 ביולי 2007 בשעה 13:48

מה עדיף?
נשמה מדהימה בגוף מעוות?
נשמה מחליאה בגוף מסוטט?
ולמה רק לעיתים רחוקות
מוצאים את שניהם בעסקה אחת...?...

לפני 16 שנים. 23 ביולי 2007 בשעה 16:17

שוברת שתיקה
מאגדת חלקי חיים
מעבדת ומאבדת
זכרונות של רגעים

מוחקת וזורקת
את המיותר
ממילא את העבר
להחזיר אי אפשר

אין גלגל שסובב לאחור
אלא רק קדימה
וכל העומקים שהתהוו
נדחקים פנימה

אין זה גלגל רגיל
כי אם מכבש דרכים
שכבות על שכבות
נערמות מחשבות
וזכרונות אט אט נשכחים

זאת מסננת אנושית
ששומרת עלינו
ודואגת שהמציאות העכשוית
לא תעלם מעינינו