ה(ע)קרב החוקי!

היו תקופות בחיי שחיפשתי להרגיש את הכאב שבאהבה...
לאו דווקא בהקשר של בדס"מ...
לכאוב את האהבה באופן כללי
לתהות איפה הוא?...
מה הוא עושה עכשיו ועם מי?...
לחשוד בו...
להתעמת איתו על זה...
לדאוג למה הוא לא מתקשר...
לחשוש מפני פרידה צפויה...
לחיות בחרדת נטישה בלתי נגמרת...
כי הרי לא יכול להיות שזו לא אהבה מצדי
עובדה שכואב לי...לא?!
זה הכל היה חלק מהעסקה
זה הכל היה על מנת להרגיש את עצם ה"אהבה"
כאילו שבלי זה לא יכולתי להרגיש קודם...
מן סוג של מקפצה לרגש...
מן סוג של תחזוק ההרגשה של סערה וריגוש...
מן סוג של פולניות מסויימת (ויסלחו לי הפולנים שמוגדרים כך על פי מוצאם)
שכשהכל מושלם...אז משעמם?
ושבעצם לא יכול להיות שהכל כל כך טוב...
כאילו שאהבה חייבת לבוא עם כאב...מי אמר שזה צריך להיות ככה?!
אז זהו...
נגמלתי מהמסכנות והאומללות הזאת
אני נהנית מ"שגרת" האהבה הבטוחה שלי עם בעלי
אחרי כל מה שהצפתי את עצמי מבחינה רגשית
אני יותר מכל זמן אחר בחיי
יודעת להעריך את מה שנקרא בפי רבים
"שלוות הנפש"